בהתייחס להתבטאותו של הוברמן בנוגע ל"two guys", טוען נאשם 1, כי העד נחקר על ידו בנושא זה, בניגוד לאמור בסיכומי התביעה. מעבר לכך, מדובר בעדות שמיעה הנוגעת לדבריו של מר גרונה, ואין ליתן לה משקל ראייתי כלשהו. עוד טוען נאשם 1 כי גם עמוס אופיר דרש וקיבל עמלה בסך 66,000 $ מחברת לידר.
הנאשם מסתמך גם על חוות דעתו של השמאי נחמן ברנפלד, שהוא שמאי מוסמך מטעם מרכז ההשקעות, אשר העריך את מחירי הציוד שנרכש מחברת לידר, ולדבריו העלויות שסוכמו עם חברת לידר הינן סבירות ומבוססות על מחירים שהיו מקובלים בשוק אותה עת.
באופן פרטני באשר למכונת המילוי והסגירה, נטען על ידי נאשם 1 כי המחיר אושר "דה פקטו" על ידי עמוס אופיר במכתבו, ס/187, המצוי בתיק ת/25 ומופנה אל מר יורם לוי, מנהל חטיבת המזון במרכז ההשקעות. מכתב זה רלוונטי גם למערכת העיקור, שלגביה לא הוצגו על ידי המאשימה "חשבוניות כפולות".
בנוגע למכונת הואקום מיקסר, הרי שמדובר במכונה מתוצרת חברת קורומה, ורכישתה "נכפתה" על ידי חברת לידר, לאחר שעמוס אופיר בחן הצעות חלופיות זולות יותר שהביא הסוכן הוברמן. לפיכך יש לקבוע כי עמוס אופיר אישר גם את מחיר המכונה הנ"ל, לאחר שבחר ביצרן המסויים, בשל עלותה הזולה יותר של המכונה. נאשם 1 טוען כי גם לגבי המכונה למילוי סלטים ומנות פרווה, אישר עמוס אופיר את המחיר שנדרש על ידי חברת לידר, כעולה מהמסמך ס/143.
לסיכום עניין העסקאות עם חברת לידר, טוען נאשם 1 כי לא הובאה כל ראיה מטעם המאשימה, לפיה מחיר העסקה "האמיתי" עם חברת לידר שונה מהמחיר שהוצהר על ידי חברת אלעד הצפוני, ואף הובאו ראיות המוכיחות את ההיפך הגמור. עוד נטען כי לא הוכח על ידי המאשימה כי מקור הכספים אשר הועברו אל הנאשמים הוא בכספים ששולמו לחברת לידר, ואף הוכח ההיפך הגמור, שכן מדובר בהעברות שבוצעו על פי הוראות משקיעים זרים. לא הוכח קיומן של חשבוניות כפולות, אלא שהמסמכים לגביהם נערכה השוואה אינם מאותו מין, ואין ביניהם מכנה משותף. עוד נטען כי הוכחה היכרות בין הלמוט גרונה מחברת לידר לבין יהושע גוטליב, דבר המעלה את האפשרות כי חברת לידר עשתה שימוש בחשבונותיו, בקשריה עם גורמים שונים ברחבי העולם.
מכאן, עובר נאשם 1 לעסוק בשאלת העבודות שבוצעו באחריות חברת GWS, במפעל אלעד הצפוני. הראיות מלמדות כי במהלך שנת 1995 בוצעו עבודות במפעל, כך שניתן היה להתחיל לייצר ולמכור, ולכן ברור כי היה צורך במכונות ליצור ובמערכות נלוות. נאשם 1 טוען כי חלק ממימון העבודות והציוד נעשה תוך שימוש בהון עצמי, ללא הסתייעות בהלוואות, וכי עלות העבודה בפועל היתה גבוהה מזו שהוצגה בפני מרכז ההשקעות. נאשם 1 מוסיף וטוען כי המאשימה התמקדה בספקי הציוד והתעלמה מכל נושא עבודות התשתית וההכנות שהיו מחוייבות בביצוע, קודם לאספקת מערכת כלשהי. בנוסף, התייחסה התביעה לספקי ציוד מסויימים בלבד, והתעלמה מספקים נוספים שסיפקו ציוד וביצעו עבודות במפעל במועדים הרלוונטיים.