בהתייחס לטענה בדבר מרמה כלפי קבלני משנה, חוזר נאשם 1 על דבריו כי הנאשמים עשו כל שביכולתם לשלם את חובותיהם לספקים ולקבלני המשנה, תוך מתן ערבות אישית ונשיאה בתשלומי ריבית. מכאן ברור כי לא היתה כל כוונת מרמה כלפי הספקים. מעבר לכך, נטען על ידי נאשם 1 כי בנוגע לאישום הרביעי כמעט ולא נותרו חובות לספקים. נאשם 1 מוסיף וטוען כי אין מחלוקת כי לספקים ולקבלני המשנה שולמו כספים, ואם נותרו חובות הרי שמדובר בסכומים קטנים בלבד, ובוודאי שאין לטעון כי היתה כוונה מראש שלא לשלם לקבלנים ולספקים.
באשר לטענה כי הנאשמים הסתירו את הקשר בין חברת אלעד הצפוני לבין הקבלן הראשי, היא חברת GWS, טוען נאשם 1 כי במועד הגשת הבקשה מטעם חברת אלעד הצפוני לקבלת מעמד של מפעל מאושר, לא ביצעה חברת GWS עבודות בקבוצת גולד‑וחניש, שכן החברה החלה לפעול כקבלנית בניין רק בחודש ינואר 1995, כשנתיים לאחר הגשת הבקשה. מעבר לכך, נטען כי חברת GWS אינה צריכה להיות מוגדרת כחברה קשורה, כפי ההגדרה החוקית במועדים הרלוונטיים.
נאשם 1 מוסיף וטוען, כי כל העלויות שדווחו על ידי חברת GWS היו עלויות אמת, והחברה אף השקיעה סכומים גבוהים מאלה שדווחו על ידי חברת אלעד הצפוני בדוחות הביצוע.
טענה מרכזית נוספת שהיתה בפיו של נאשם 1, הינה כי כל הפעולות שבוצעו בשם חברת אלעד הצפוני, נעשו אך ורק על ידי נאשם 2 ועמוס אופיר, ואילו נאשם 1 לא נטל כל חלק בפעולות אלה. גם אם היתה פעילות כלשהי מצידו של נאשם 1, הרי שהיא אינה קשורה בביצוע מעשי עבירה כלשהם. המאשימה לא הציגה כל ראיה לקיומו של קשר מוקדם בין הנאשמים בנוגע לביצוע עבירות על ידי חברת אלעד הצפוני, ואין לייחס לנאשם 1 אחריות שילוחית למעשיו של נאשם 2.
נאשם 1 מוסיף וטוען כי המאשימה לא מצאה, ולו פעולה אחת, שהוא ביצע בחברת אלעד הצפוני ואין מסמך אחד שעליו הוא חתום. הנאשם גורס כי אין שחר לטענה כי יש לראותו כשותף לנאשם 2 בכל הפרוייקטים שבוצעו על ידי הקבוצה, שכן הנאשמים לא היו שותפים כלל בחברת אלעד הצפוני. החברה נשלטה על ידי משקיעים ממשפחתו של נאשם 2 ואילו יתרת ההחזקות היתה של משקיעים מקבוצת עמוס אופיר. מעבר לכך שלא בוצע כל מעשה על ידי הנאשם 1, הרי שלא הוכח כי היה מודע לביצוע עבירות פליליות וכי התגבשה אצלו המחשבה הפלילית הנדרשת. בנוסף, חוזר נאשם 1 על טיעונו, כי התביעה לא הוכיחה את שיטת המרמה המשותפת לכל האישומים.