גם בנושא ההעברות הכספיות הנטענות, גורס נאשם 1 כי אף אם נניח כי אלה הועברו לחשבון משותף של שני הנאשמים, ונאשם 2 עשה שימוש בכספים, אין כל ראיה לכך כי נאשם 1 היה מודע לעובדות אלה. אין בעצם העברות הכספים מחשבונות גוטליב כדי ללמד על מודעותו של נאשם 1 לגבי עצם ביצוע ההעברות ולגבי מקור הכספים.
אין מחלוקת כי על דוחות הביצוע חתומים נאשם 2 ועמוס אופיר ואילו חתימתו של נאשם 1 אינה מופיעה בהם, ומעדויות רואי החשבון ואנשי הבנקים עולה כי לנאשם 1 לא היה קשר לעריכת הדוחות או לביקורת שנערכה לגביהם.
באשר לטענה כי נאשם 1 עמד בקשר עם ספקי אלעד הצפוני, נטען על ידו כי הקשר היה עם ספקי חברת GWS שביצעו, בין היתר, גם עבודות עבור אלעד הצפוני, ובכך אין כדי ללמד על קשר של נאשם 1 עם חברת אלעד הצפוני.
לגבי הקשר הפלילי הנטען עם אנשי חברת לידר הרי שמדובר בשתי פגישות שהיו לנאשם 1 עם מר הלמוט גרונה, מנהל בחברת לידר, האחת בישראל לפני שניתנה הצעת מחיר והשניה בגרמניה, לאחר שניתנה הצעת מחיר. הקשר בין נאשם 1 להלמוט גרונה נותק בתחילת שנת 1994, עוד קודם לרכישת הציוד ולהעברת הכספים לחשבונות לידר או פטמרק. בכך אין כדי להוכיח את טענת התביעה כי נאשם 1 היה מעורב במהלכים הנוגעים לחברת אלעד הצפוני.
לסיכום טענותיו של נאשם 1 בנוגע לאישום זה, הרי שלגישתו לא הוכח כי מחירי העסקה עם חברת לידר היו מנופחים ולדבריו, המחירים המוצהרים היו הנכונים והאמיתיים; לא הוכח כי סכומי העבודות במפעל אלעד הצפוני היו מנופחים, אלא הוכח היפוכו של דבר, כי הושקעו במפעל סכומי עתק של כ-10 מליוני ₪; לא הוכח כי היה פסול כלשהו בסיבובי הכספים הנטענים לכאורה, ולא הוכח כי חברת ארזי הצפון קיבלה דבר כלשהו במרמה. בנוסף נטען על ידי נאשם 1 כי לא היה לו "יד ורגל כלשהם בכל הנוגע לפעולות אלעד הצפוני". לפיכך, מבקש הנאשם לזכות אותו ואת יתר הנאשמים מהעבירות המיוחסות להם באישום זה.
טיעוני נאשם 2
- עו"ד פטמן, ב"כ נאשם 2, טוען בסיכומיו כי התביעה לא הוכיחה כל קשר בין נאשמים 1 ו-2 בביצוע מעשה פלילי, ולא הוכיחה כל שיטת מרמה כנטען על ידה. אף לגבי האישום הרביעי, נטען על ידי נאשם 2, כי מעורבותו בפרוייקט לא היתה שונה בשום צורה ואופן מפעולותיו בשאר הפרוייקטים של הקבוצה, הן אלה המופיעים בכתב האישום והן אלה שאינם מופיעים. נאשם 2, לא היה מתווה מדיניות אלא מיישמה בלבד, הוא לא קבע את מועד הוצאת דוחות הביצוע, לא קבע את תוכנם של דוחות הביצוע וחתימתו עליהם היתה בגדר חתימה שניה בלבד, לאחר שהדוחות נבדקו על ידי בעלי מקצוע. עוד נטען על‑ידי נאשם 2, כי הוא לא עמד מול מרכז ההשקעות ולא היה מעורה בתנאים שהוכתבו על-ידו. כמו בפרוייקטים האחרים, גם בפרוייקט זה נאשם 2 לא ניהל כל מו"מ מול הקבלנים כאשר תפקידו התמצה בגיוס כספים, זאת ותו לא. נאשם 2 טוען, כי בתקופה הרלוונטית לאישום זה הוא שהה במשך תקופות ארוכות באלבניה לצורך קידום פרוייקט חדש שבו השקיע את זמנו ומרצו. נאשם 2 מוסיף וטוען, כי הוא ונאשם 1 לא היו בעליה של חברת אלעד הצפוני, אלא ששניהם יצגו 50% מכלל בעלי המניות שהיו בני משפחתו של נאשם 2. מנהל המפעל והאחראי להקמתו היה עמוס אופיר שהחזיק ו/או ייצג 50% מבעלי המניות של אלעד הצפוני. לדברי הנאשם, עמוס אופיר היה מעורה בכל הנעשה במפעל הוא היה איש המקצוע, והוא זה החליט לגבי כל דבר שנעשה במקום "ומעשית הוא גם ניהל את המפעל". מי שיזם את הקמת הפרוייקט הוא עמוס אופיר בכבודו ובעצמו, והוא זה שפנה אל הנאשמים 1 ו-2 על מנת להוציא מהוכח אל הפועל את הקמת המבנה והמפעל.
כאמור, נטען על ידי נאשם 2 כי חתימתו על דוחות הביצוע היתה חתימה שניה אחרי חתימתו של עמוס אופיר, שהיה בקי בכל הליכי הוצאת דוחות הביצוע. לדבריו, לא הוא החליט על הסכומים ועל התאריכים והוא לא ידע דבר לגבי פירוט ההשקעות בציוד ובעבודות. גם נאשם 2 דוחה, מכל וכל, את טענותיו של עמוס אופיר לפיהן זוייפו חתימותיו על דוחות הביצוע, דבר שאין לו כל שחר.