התחזקתי בהתרשמותי זו, גם בשים לב לעובדה כי הנאשמים נמנעו מלמסור גרסה בחקירתם במשטרה, מבלי שמצאתי הצדקה לעמדה זו. גם אם חשו הנאשמים, כטענתם, נרדפים על ידי רשויות אכיפת החוק אשר "סימנו" אותם כאשמים, עדיין אין בידי לקבל את הטענה לפיה אדם חף מפשע יעדיף להימנע מהתמודדות עם הטענות שהופנו כלפיו, וזאת בהזדמנות הראשונה אשר נקרית בדרכו. לכך יש להוסיף את העובדה כי לא הוגשה תגובה לכתב האישום, בין בכתב ובין בע"פ, ואין לומר כי מדובר במהלך שנעשה בהיסח הדעת, אלא שהוא כרוך בטענתם של הנאשמים כי כתב האישום אינו מפורט דיו. בהתאם לסעיף 152(ב) לחסד"פ, הרי שהימנעות נאשם מלהשיב לאישום, עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה. דומני, כי במקרה דנן יש ליתן משקל מה לחובתם של הנאשמים, לעובדה כי הם נמנעו מלמסור גרסה במסגרת חקירתם על ידי רשויות אכיפת החוק ואף נמנעו מליתן תשובה מפורטת לאשמות המיוחסות להם, טרם היפתח שלב הראיות בתיק זה.
תפקידו ומעמדו של עמוס אופיר
- אחת השאלות העיקריות שהיו שנויות במחלוקת בנוגע לאישום הרביעי, קשורה לדמותו של עמוס אופיר שאין חולק כי, בשלב מסויים, ייצג 50% מבעלי המניות בחברת אלעד הצפוני, ואף היה מיוזמי הפרוייקט, לאחר שנדחה על ידי חברת "תנובה". השאלה העיקרית שבה יש להכריע היא האם היה שותף עמוס אופיר למעשי המרמה המיוחסים לנאשמים 1 ו-2, או שמא כל חלקו הסתכם בנושא הטכני של ההקמה מבלי שהיה לו קשר ממשי למרכז ההשקעות, ומבלי שעמד מאחורי עסקת רכש המכונות מחברת לידר, ככל שמדובר בהוצאת חשבוניות כפולות ובהחזרת כספי המקדמה לרשותם של הנאשמים 1 ו-2. נתתי דעתי לטיעוניהם המפורטים של ב"כ הצדדים ועיינתי במסמכים הרבים הקשורים בסוגייה זו, ולאחר זאת אני קובע כי עמוס אופיר לא היה שותף למעשי המרמה המיוחסים לנאשמים, וגם אם היה לו מידע כלשהו אודות פעילותם של הנאשמים 1 ו-2, הרי שאין לייחס לו שותפות או אחריות לפעילות הפלילית, בין כמבצע עיקרי ובין כמסייע. ככלל, התרשמתי באורח חיובי מעדותו של עמוס אופיר, ואינני סבור כי בבסיסה מדובר בעדות שקרית ובלתי מהימנה, ויכולתי להיווכח כי גם בזמן אמת התריע עמוס אופיר על מעשים שנראו לו כבלתי ראויים. כך למשל, ניתן להצביע על מחאתו של עמוס אופיר על כי ברשות הבנק, שבו נוהל חשבון של חברת אלעד הצפוני מצויים מסמכים ריקים שבהם מופיעה חתימתו. מחאה זו נראית לי אותנטית ואמינה, ואין צריך לומר כי מדובר בתרשומות שנערכו בזמן אמת. באותה מידה, יכולתי להתרשם כי הדברים שנכתבו על ידו אודות העברות כספים לחו"ל שנעשו שלא בידיעתו, אף הם משקפים את הלך מחשבתו, ואין מדובר בהכנת חומר לקראת משפט אפשרי. בכך אינני מתיימר לומר כי עמוס אופיר לא היה מודע לפעילותם של הנאשמים 1 ו-2, גם אם באופן חלקי, אך אינני סבור כי הוא נתן את ידו לדברים, או שהיה שותף להם בדרך אחרת. במובן זה, אינני מקבל באופן מלא את דבריו כי לא היתה לו כל ידיעה בנושא וכי היה מנותק לחלוטין מהדיווחים שהועברו למרכז ההשקעות או מהמגעים עם חברת לידר.
לפיכך, ומחמת הזהירות בלבד, אינני רואה לבסס ממצאים עובדתיים על דבריו של עמוס אופיר בלבד, אלא אם נתמכים הדברים בראיות אמינות נוספות, ומשתלבים בתמונה המלאה שהוצגה בפני בית המשפט.