הטענה בדבר מרמה בנוגע לרכישת מכונות וציוד מחברת לידר
- כזכור, נטען על ידי התביעה, בדומה לטענות שנטענו במסגרת האישום השלישי לגבי חברת דורנייר, כי הנאשמים 1 ו-2 קשרו קשר עם אנשי חברת לידר כך שעלות המכונות והציוד הנרכש מהחברה תוצג כגבוהה מהעלות האמיתית, כאשר ההפרש יועבר, באמצעות חשבונות בחו"ל, לרשותם של הנאשמים.
בבקשה למענק מס' 1 ובבקשה להלוואה בערבות מדינה מס' 3, דווח על רכישת ציוד מיובא, היינו מכונת מילוי וסגירה מחברת לידר, תמורת 4,905,000 מ"ג, כאשר בשקלים מדובר בהשקעה בסכום של 9,253,660 ₪.
בחיפוש שנערך במשרדי חברת לידר נתפסה חשבונית המתייחסת לאותו ציוד בדיוק, על סך 2,935,701.63 מ"ג, שהיא לטענת התביעה החשבונית האמיתית, בעוד שדוחות הביצוע התבססו על חשבונית בסך 4,905,000 מ"ג. שתי החשבוניות נושאות את המספר 1210 ולצידו השנה – 94. מספר הפריט הנרכש מסומן בשתי החשבוניות באופן זהה:
TA52 VS – 9327. כמו כן נתפס במסמכי חברת לידר העתק מכתב שנשלח ביום 26.1.94 לחברת אלעד הצפוני ובו מדובר על משלוח מכונת מילוי וסגירה כאשר העלות היא 4,905,000 מ"ג.
הלמוט גרונה, מנכ"ל חברת לידר, שהעיד באמצעות מערכת טלביזיה במעגל סגור, ציין מפורשות כי בספרי הנהלת החשבונות של חברת לידר נרשם סכום החשבונית הנמוכה מבין השתיים, שזו החשבונית הנכונה, לדבריו.
בחינת הראיות הנ"ל, מלמדת, באורח חד משמעי, כי חברת לידר הנפיקה שתי חשבוניות לגבי אותה מכונה בדיוק, כאשר האחת, על סך 2,935,701.63 מ"ג, נרשמה בספרי הנהלת החשבונות של החברה, ואילו האחרת הועברה לידי חברת אלעד הצפוני, ובהסתמך עליה הוגשו הבקשות למענק מס' 1 ולהלוואה מס' 3. מעדותו של הלמוט גרונה ניתן להסיק כי החשבונית האמיתית, אשר גם נרשמה במסמכי חברת לידר, הינה, כאמור, החשבונית הנמוכה מבין השתיים.
זה המקום לציין, כי אין בידי לקבל את טענתו של נאשם 1, לפיה המסמכים המלמדים על קיומן של שתי עלויות שונות, אינם ניתנים להשוואה, מאחר שאין מדובר במסמכים זהים. עיון מדוקדק במסמכים שהוצגו בפניי, מלמד כי מדובר באותו ציוד, באותו מספר הזמנה ובאותם נתונים בדיוק, כאשר השוני היחידי נוגע לסכום הנקוב בהם, זאת ותו לא.
אין חולק כי לחברת לידר הועבר סכום של 2,637,300 מ"ג במסגרת מכתב אשראי (הדבר מתאשר במסמך של דוייטשה בנק, אשר נתפס במסמכי חברת לידר, חוברת מס' 3 ב-ת/679 נומרטור 78), כאשר, לטענת התביעה, יתרת הסכום בהתאם לחשבונית "המנופחת", הועברה בדרך של תשלומי מקדמות לחשבון הבנק פטמרק שבשוויץ. התביעה מוסיפה וטוענת כי סכומים אלה חזרו לרשותם של הנאשמים 1 ו-2 באמצעות חשבונותיו של יהושע גוטליב בשוויץ. בפירוט תנועות הכסף המופיע בעמודים 372 – 373 לסיכומי התביעה, ניתן להצביע על 3 העברות כספיות מחברת אלעד הצפוני לחברת לידר בסכום כולל של 809,835 מ"ג, ועל 8 העברות מחברת אלעד הצפוני לחשבון פטמרק בשוויץ, בסכום כולל של 1,540,000 $. טרם שאדון בשאלה מה נעשה בכספים שהועברו מחברת אלעד הצפוני לחשבון פטמרק, מן הראוי להידרש לטיבו של חשבון זה ולגורם אשר עמד מאחוריו. בעליו של חשבון זה שמספרו 13163 בבנק ABN AMRO BANK שבציריך, שוויץ, הינו איש העסקים יצחק באנדא. מעדותו בבית המשפט עולה כי הוא פעל על פי הנחיותיו של יהושע גוטליב שאמר לו כי יוכנסו כספים לחשבונו והוא יעבירם לגורמים שונים, בהתאם להנחיותיו. באופן זה הוא פעל במשך כשנתיים, כאשר יהושע גוטליב היה מודיע לו איזה סכום אמור להגיע ומתי. לאחר מכן, היה יהושע גוטליב מודיע לו לאן להעביר את הכסף והדבר נעשה, כאשר הסכום שהועבר היה מקביל בדרך כלל לסכום שנכנס לחשבונו של באנדא. יצחק באנדא העיד כי אינו מכיר את חברת לידר ולא את חברת אלעד הצפוני, ומעולם לא היו לו קשרים עסקיים עם חברת לידר. נשאלת, אם כן, השאלה כיצד ולשם מה בוצעו העברות הכספים מחברת אלעד הצפוני לחשבון פטמרק, והאם נעשה הדבר על מנת לזכות את חברת לידר בסכומים אלה.