עוד נטען, כי בדוחות שהוגשו למנהל המכס והמע"מ, נדרשו תשומות בסכומים גבוהים משמעותית מהתשומות המופיעות בספרי החשבונות.
התביעה מוסיפה וטוענת, כי בחקירתו הנגדית התקשה נאשם 3 להסביר את הפער בין הסכומים המדווחים לסכומים הרשומים, וכל שידע לומר הוא כי בפני שלוית ברגר לא עמדה התמונה במלואה.
לאור האמור, גורסת התביעה כי על מנת להתחמק מתשלום מס, הגישו החברות אפיקי נחל ו-א.א.ס.ט., במהלך חודשים פברואר 1996 ועד ספטמבר 1996, תשעה דוחות כוזבים למע"מ, בהם קיזזו מס תשומות בסכום כולל של 1,888,994 ש"ח, מבלי שהיה בידיהם תיעוד כדין.
לפיכך, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשמים 5,3,2,1 ו-6 בעבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות, בכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117 (א)(7) לחוק מע"מ ביחד עם סעיף 117(ב) רישא לחוק מע"מ, ולגבי הנאשמים 1 – 3, ביחד עם סעיף 119 לחוק.
כמו כן, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשמים 5,3,2,1 ו-6 בשמונה עבירות של ניכוי מס תשומות ובמסירת דוחות הכוללים ידיעות לא נכונות, בכוונה להתחמק מתשלום מס, לפי סעיף 117 (ב)(4) לחוק מע"מ; ובשמונה עבירות לפי סעיף 117(א)(3) וסעיף 117(ב)רישא לחוק מע"מ. לגבי נאשמים 1 –3, ביחד עם סעיף 119 לחוק מע"מ.
טיעוני נאשם 1
- נאשם 1 טוען בסיכומיו כי לא ניתן לייחס לו ולנאשם 2 אחריות למעשי הנאשמות 5 ו-6, לפי סעיף 119 לחוק מע"מ, מאחר שהם אינם נכנסים לגדר המנויים בסעיף הנ"ל, ולחילופין לא נסתרה טענתם כי לא ידעו על מעשיו של נאשם 3, במסגרת פעילותו כמנהל החברות אפיקי נחל ו-א.א.ס.ט.
הנאשם מוסיף וטוען, כי הוא וכן נאשם 2 לא היו מנהלים פעילים בחברות אפיקי נחל ו-א.א.ס.ט., ולמעשה לא היו מנהלים כלל, ולא היה להם כל תפקיד בחברות הנ"ל. מאחר שלא היתה להם זכות חתימה בחברות אלה, הרי שהם לא היו יכולים לערוך ולהגיש דוחות למע"מ, וכמי שלא היתה להם סמכות, הרי שאין להם כל אחריות לביצוע העבירות.
גם אם יקבע בית המשפט כי הנאשמים 1 ו-2 אחראים באופן כלשהו, לפי סעיף 119 לחוק מע"מ, לעבירות שבוצעו על ידי הנאשמות 5 ו-6, הרי שהוכח בוודאות כי הנאשמים לא ידעו כלל על תוכנם של הדוחות שהגיש נאשם 3 למע"מ, ולא ידעו כי לא כל החומר הועבר להנהלת החשבונות, ועל כן לא ניתן להרשיעם בעבירות המיוחסות להם.
למען הזהירות בלבד, התייחס נאשם 1 גם לעבירה לפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ, שעניינה אי ניהול פנקסי חשבונות, או מי ניהול ספרי חשבונות, תוך סטייה מהותית מההוראות.