עוד נטען, כי אם בוצעו עבירות על ידי הנאשמים 3, 5 ו- 6, הרי שאלה נעברו שלא בידיעתם ובוודאי שלא בהסכמתם.
אין חולק כי הנאשמים 1 ו-2 לא היו בעלי מניות בחברות אפיקי נחל ו- א.א.ס.ט., הם לא שימשו כמנהלים, חשבים, מזכירים, מנהלי חשבונות או בכל תפקיד רשמי אחר בחברות הנ"ל. כמו כן, לא נטען כי הם היו מיופי כוח או מורשי חתימה בחשבונותיהן של החברות
הרלוונטיות, והשאלה שבה יש להכריע היא, אם יש לראותם כשותפים פעילים באותן חברות. זאת, על יסוד קביעותיי העובדתיות כי החברות הנ"ל הוקמו ביוזמתם של הנאשמים 1 ו-2 ועל מנת לשרת את מטרותיהם.
לטעמי, אין ניתן לראות את הנאשמים 1 ו-2 כנושאי משרה בחברות אפיקי נחל ו- א.א.ס.ט., ואין לראותם כשותפים פעילים בחברות אלה. סעיף 119 לחוק מע"מ מטיל, למעשה, אחריות פלילית על שורה של בעלי תפקידים בתאגיד, כאשר פתח המילוט מבחינתו של נושא המשרה, הינו מצומצם ביותר. כפי שמציין עו"ד גיורא עמיר בספרו, הרי שהנאשם "רשאי להיזקק לאותה תורה הסוברת שאחריות זו מבוססת על הנחה של המחוקק כי כל נושא משרה בידיו הכוח והסמכות למנוע את העבירה" (שם, בעמ' 245).
לדעתו של המחבר, אין להטיל אחריות שילוחית על נושא משרה בתאגיד רק משום שהוא נמנה על רשימת נושאי המשרה, אלא אם הוכח כי בהתנהגותו האקטיבית בשם התאגיד, הוא שותף לביצוע עבירה. כמו כן, טורח עו"ד עמיר להזכיר, כי אחריותו של נושא המשרה בחוקי המס, ובחוק מס ערך מוסף בכלל זה, הינה אחריות קפידה ואינה מותנית בקיום מחשבה פלילית.
כפועל יוצא מהאמור לעיל, אינני סבור כי יש להרחיב את רשימת נושאי המשרה בתאגידים או בחבר-בני-אדם שאינו מאוגד, ואין ליתן משמעות מרחיבה למונח "שותף פעיל". לפיכך, הנני קובע כי סעיף 119 לחוק מע"מ אינו חל על נאשמים 1 ו-2, ואשר על כן הנני מזכה אותם מהעבירות המיוחסות להם באישום החמישי.
למעלה מן הצורך אציין, כי קיים ספק בעיניי אם נושא ניהול ספרי החשבונות והגשת הדוחות למע"מ היה בידיעתם של הנאשמים 1 ו-2, ולפיכך נראה כי, גם באופן זה, אין תחולה לסעיף 119, ככל שהדבר נוגע לנאשמים אלה.
נותר לי לדון בשאלת אחריותם של הנאשמים 3, 5 ו- 6 לביצוע עבירות מע"מ, כפי שאלה מיוחסות להם באישום החמישי.
הסוגייה הראשונה נוגעת לשאלה האם ניתן לקבוע כי הנאשמים 3, 5 ו- 6 ניהלו פנקסי חשבונות או רשומות אחרות שהיה עליהם לנהל. כבר עתה אציין, כי אם יקבע על ידי כי נוהלו פנקסי חשבונות "בסטייה מהותית מן ההוראות", הרי שבכך לא די, שכן נדרשת "קביעה סופית" לעניין זה על ידי רשויות מע"מ, שאחרת לא ניתן לייחס לנאשמים עבירה לפי סעיף 117(א)(7) לחוק.