וכן, "שלווית טיפלה לו בחומר. זה לא היה הנהלת חשבונות. מה שהוא הביא חומר, שהכנסנו לו למחשב" (עמ' 1940 ש' 15-16).
טענתו של נאשם 3, לפיה ניהל את פנקסי החשבונות בעצמו, אינה מקובלת עליי. גם אם מדובר בצבירה של חומר חשבונאי, אין הדבר דומה לביצוע פעולה מקצועית של הנהלת חשבונות, ובוודאי שאין בכך כדי לענות על דרישות החוק.
חיזוק לדעה כי לא נוהלו ספרי הנהלת חשבונות בנוגע לחברות אפיקי נחל ו- א.א.ס.ט., ניתן למצוא גם בעדותו של רפאל כהן, המשמש כראש צוות מבקרי חשבונות במשרדי מע"מ חיפה, לפיה התחמק נאשם 3, בכל דרך אפשרית, מלהציג את החומר החשבונאי, הנוגע לחברות הנ"ל. התחמקותו של נאשם 3 באה לידי ביטוי בדחיות חוזרות ונשנות של מועד הפגישה, ולבסוף התייצב הנאשם במשרדי מע"מ בידיים ריקות, לאחר שטען כי מסמכי הנהלת החשבונות שהיו ברכבו הפרטי שנגנב, נעלמו, ולא נמצאו גם לאחר שאותר הרכב הגנוב.
הצדדים הקדישו מקום נכבד בסיכומיהם לשאלה, האם היו מסמכי הנהלת החשבונות ברכב הגנוב, כטענתו של נאשם 3, או שמא מדובר בטענה כוזבת. דומני, כי אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה זו, ונכון אני להניח כי נמצא ברכב שנגנב חומר חשבונאי מסוים, אך עדיין אין מדובר בספרי הנהלת חשבונות, כמשמעותם בחוקי המס. אפשר שהיו ברכב חשבוניות, קבלות ומסמכים נוספים, אך מכאן אין להסיק כי מדובר בספרי הנהלת חשבונות, אפילו לא כאלה אשר נוהלו "בסטייה מהותית מן ההוראות".
אשר על כן, הנני קובע, ככל שהדבר נוגע לנאשמים 3, 5 ו- 6, כי הם ביצעו עבירה של אי ניהול פנקסי חשבונות שהיה עליהם לנהל, לפי סעיף 117(א)(7) לחוק מע"מ.
לא שוכנעתי, מעבר לכל ספק סביר, כי אי ניהול הספרים כנדרש נבע מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, ואפשר כי מדובר בחוסר סדר מהותי שאפיין את התנהלותם של נאשם 3 ושל החברות אפיקי נחל ו-א.א.ס.ט., ולפיכך הנאשמים לא יורשעו בחלופה המחמירה, לפי סעיף 117(ב) רישא לחוק מע"מ, שעניינה ביצוע העבירה מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס.
נותר לי עוד לדון בטענה כי הנאשמים 3, 5 ו-6 הגישו למנהל המכס והמע"מ 9 דוחות תקופתיים, בתקופה שבין חודש פברואר 1996 ועד חודש אוקטובר 1996, בהן קיזזו מס תשומות, מבלי שהיו זכאים לנכותם ומבלי שהיו בידיהם מסמכים כדין.
אין חולק כי נאשם 3 הוא שערך את הדוחות התקופתיים, כאשר הרישום בכרטסת נעשה על ידי הגב' ברגר, בהתאם לחשבוניות שהוצגו לה על ידי נאשם 3.