בע"פ 1888/02 מדינת ישראל נ' מקדאד, פ"ד נו(5) 221 התייחס בית-המשפט העליון לנושא הראיות הנסיבתיות בהאי לישנא:
"לגבי ראיות נסיבתיות נאמר כי 'כוחן של ראיות כאלה לשמש בסיס לקביעת מימצא לחובת הנאשם יהיה הפועל היוצא ממידת ודאותן. על-כן, אין לקבוע מימצא סופי, עליו מבוססת ההרשעה, אלא אם מימצא כזה מתחייב הגיונית מן הנסיבה או הנסיבות שהוכחו' (ע"פ 411/84 מדינת ישראל נ' לביב, פ"ד לט(1) 293, בעמ' 302). ההיסק המתבקש נבחן על-פי שיקולי היגיון וניסיון החיים. ומתי ניתן להרשיע על-סמך ראיות נסיבתיות? באחד המקרים נוסחו הדברים במילים אלה: 'כאשר בראיות נסיבתיות מדובר, צריכות הראיות להביא בדרך האלימינציה למסקנה האחת של אשמת הנאשם. אבל אין זאת אומרת שכל ראיה נסיבתית בפני עצמה חייבת להספיק להרשעת הנאשם. כל ראיה בפני עצמה חייבת הוכחה מעל לספק סביר, אך המסקנה הסופית יכולה להתקבל מתוך צירופן של כמה ראיות נסיבתיות כאלה, שכל אחת מהן אינה מספקת בפני עצמה להרשעת הנאשם' (ע"פ 524/77 מזרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 682, בעמ' 685-686)".
(שם, בעמ' 227 וראו גם: ע"פ 6864/03 רוקנשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 657ו-ע"פ 10852/04 ניג'ם נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 12.2.09).
המשתתפים בביצוע העבירה
- בסיכומי הצדדים הוצגה השאלה לגבי מעמדם של חלק מהנאשמים בתיק זה, והאם יש לראותם כשותפים לביצוע כלל העבירות או מקצתן, היה וייקבע על-ידי בית-המשפט כי אלה אכן בוצעו בפועל. לפיכך, יש להידרש לשאלה אם בפנינו משתתפים בביצוע העבירה, בין כמבצעים בצוותא ובין כמסייעים.
סעיף 29 לחוק העונשין קובע לאמור:
")א) מבצע עבירה – לרבות מבצעה בצוותא או באמצעות אחר.
(ב) המשתתפים בביצוע העבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו במקצם בידי אחד ומקצתם בידי אחר."
סעיף 31 לחוק העונשין עניינו ב"מסייע" אשר מוגדר כך:
"מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".
על ההבחנה בין מבצע בצוותא לבין מסייע עמד בית-המשפט העליון בע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(3) 239 (להלן "פס"ד מרדכי"):
"השוני בין המבצע בצוותא לבין המסייע מתבטא בכך שהמבצעים בצוותא משמשים גוף אחד לביצוע המשימה העבריינית. כולם עבריינים ראשיים. האחריות של כל אחד מהם היא ישירה. כל אחד מהם נוטל חלק בביצוע העיקרי של העבירה. תרומתו של כל אחד מהמבצעים בצוותא היא 'פנימית'. כל אחד מהם הוא חלק מהמשימה העבריינית עצמה ... אכן, לעניין הביצוע בצוותא תיתכן חלוקת עבודה בין העבריינים, באופן שהם יפעלו במקומות שונים ובזמנים שונים, ובלי שכל אחד מהם מיצה את העבירה, ובלבד שחלקו הוא מהותי להגשמת התכנית המשותפת. אחדות המקום והזמן אינה חיונית, ובלבד שחלקו של כל אחד מהם הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית... עמדה על כך כב' השופטת דורנר בציינה: '...אין אחריות המבצע בצוותא מצומצמת למעשה פלילי מסוים. מהקשרם של דברים עולה כי ההוראה חלה על השתתפות בביצוע התכנית הפלילית, היכולה להיות מורכבת ממעשים פליליים אחדים, שכל אחד מהם מהווה עבירה כשלעצמו' (ע"פ 1632/95 משולם ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (5) 534).... למבצע בצוותא שליטה פונקציונלית, יחד עם האחרים, על העשייה העבריינית והתפתחותה. הוא אדונה (ראה מ' קרמניצר, "המבצע בדיני העונשין - קווים לדמותו" פלילים א (תש"ן) 65). הוא חלק מתבניתה המשותפת (ראה דברי ההסבר לסעיף 29 להצעת חוק העונשין (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ב-1992, בעמ' 129-130). הוא משתתף 'בביצוע העבירה תוך עשיית מעשים לביצועה' (סעיף 29(ב) לחוק העונשין)... המסייע - בדומה למשדל - הוא שותף עקיף ומשני. הוא מסייע ביצירת התנאים לביצוע העבירה על-ידי העבריין העיקרי (או העבריינים העיקריים המבצעים בצוותא) (סעיף 31 לחוק העונשין). תרומתו של המסייע היא חיצונית. אין הוא חלק פנימי של המשימה העבריינית עצמה. אין הוא היוזם, אין הוא המחליט על הביצוע ואין הוא שולט על הביצוע. אין הוא אדון לביצוע. הוא מבצע מעשי עזר הנפרדים מביצוע העבירה על-ידי העבריין העיקרי, ושיש בהם 'כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו' (סעיף 31 לחוק העונשין) '...מי שחלקו בהתהוות העבירה התבטא בפעולות עזר נושא באחריות פלילית כמסייע... המסייע אינו משתתף אפוא בביצוע העבירה עצמה, אלא חלקו מתבטא בפעולות החיצוניות לעבירה' (כב' השופטת דורנר בע"פ 1632/95 משולם ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (5) 534)". (שם בעמ' 250-251; וראו גם: ע"פ 5206/98 עבוד נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 185; ע"פ 1639/98 דהן נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(4) 501 ו-ע"פ 2111/99 חיירו נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(1) 411).