המילה "לרמות" מוגדרת בסעיף 414 כך:"להביא אדם במרמה לידי מעשה או מחדל".
עבירה זו הינה עבירה תוצאתית, והיא מצריכה קיומו של קשר סיבתי בין המרמה לבין קבלת הדבר, להבדיל מעבירת הגניבה שהינה עבירה התנהגותית. היסוד העובדתי שבעבירה כולל הצגת טענה כוזבת היינו, העלמת עובדה שהיה מקום להציגה וקבלת "הדבר" מכוח אותה טענה. כאמור, יש להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין מעשה המרמה לבין הקבלה. "קבלת הדבר" עשויה להיות קבלה פיזית של חפץ מטלטל או זכייה בדבר שאינו מוחשי. "הדבר" עצמו עשוי להיות מקרקעין, מטלטלין, זכות וטובת הנאה, כאשר למונח "טובת הנאה" ניתנה משמעות רחבה ביותר, לרבות קבלת אישור שהוא תנאי להגשת חשבון לתשלום (ראו למשל: ע"פ 115/77 לב נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 505).
למונח "במרמה" יש משמעות כפולה: הוא חלק מהרכיב הפיזי של העבירה שמשמעותו עצם הטענה הכוזבת הנטענת בכתב, בעל פה או בהתנהגות, ויחד עם זאת יש למונח משמעות גם בהקשר היסוד הנפשי שבעבירה, שמשמעותו מודעות המבצע לכך שמדובר בטענה שאינה אמת.
"המרמה" עשויה לבוא לידי ביטוי גם במחדל, דהיינו, שתיקה והעלמת עובדות אשר היה מתבקש לגלותן, וכן הצגה חלקית של העובדות, העשויה בנסיבות מסוימות להוות מצג כוזב.
אשר ליסוד הנפשי שבעבירה, הרי שדרושה מודעות המבצע לטיב התנהגותו, לקיומן של הנסיבות הרלוונטיות וכן מחשבה פלילית מסוג פזיזות לפחות, לאפשרות התרחשות התוצאה.
וכפי שנקבע בע"פ 2955/94 מדינת ישראל נ' נחום דורי, פ"ד נ(4) 573 "מכאן, שהעבירה של קבלת דבר במרמה מותנית בידיעת המרמה כי הטענה היא כוזבת; בצפייתו את האפשרות שהטענה הכוזבת תביא את המרומה למעשה או למחדל וביחס של לפחות קלות דעת כלפי אפשרות זאת... וכשמדובר ב'נסיבות מחמירות' מותנית העבירה במודעות המרמה לקיומן של נסיבות אלה (שם, בעמ' 580).
במילים אחרות, על המבצע להיות מודע כי מדובר בטענה כוזבת וכי קיימת אפשרות לקבל דבר מכוחה של אותה טענה, ולעניין התוצאה נדרש כי המבצע ינהג בפזיזות לפחות, היינו, באדישות או בקלות דעת כלפי האפשרות של קבלת דבר כתוצאה ממעשה המרמה שלו. כמו כן, נדרשת מודעות לקיומו של קשר סיבתי בין מעשה המרמה לבין קבלת הדבר. בהתאם לפסיקה, אין הכרח כי היסוד הנפשי יתגבש בראשית ביצועה של העסקה ואפשר שאותו יסוד נפשי יתגבש במהלכה, כל עוד הביצוע לא הושלם. וכך נאמר בע"פ 77 / 555 שלמה רבי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב (2) 762, בעמוד 776: