"לפיכך, אם ידעו המערערים, בשעה שהמפות נמסרו על-ידיהם או על‑ידי מי מהם לגילה, ששטח החלקה כולה לא עלה על 30 דונם ואף‑על‑פי-כן נקטו בצעדים להמשיך במימוש העסקה, שביסודה הונח שמדובר בחלקה בת 60 דונם, הם עברו עבירת מרמה" (וראו גם ע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל, פ"ד מו(2) 539; ומאמרו של ד"ר ביין "האינטרס החברתי המוגן באמצעות עבירת המרמה" הפרקליט כ"ו (תש"ל) 85).
אשר לנסיבות המחמירות שבעבירה, הרי שאלה עשויות לנבוע מתחכומה של המרמה, מהיקפה ומימדיה או מהיותה פרי מאמץ מתוכנן, שיטתי וממושך. כמו כן, יש משמעות גם למעמדו המיוחד של העבריין כלפי קורבנו, המקנה לו אמינות, ויש חשיבות גם לשאלה אם המרמה כרוכה בביצועה של עבירה אחרת (ראו למשל: ע"פ 2955/94 מ"י נ' נחום דורי, נ(4) 573).
העדר תגובה לכתב-האישום ושתיקת נאשם בחקירה
- הנאשמים בתיק זה לא הגישו תגובה בכתב או בעל פה לנטען בכתב-האישום, וחלף זאת טענו כי כתב-האישום, ובעיקר אמורים הדברים לגבי האישום הראשון, לוקה בחוסר פירוט. הסעד שהתבקש על-ידם היה ביטול כתב-האישום או חיובה של התביעה להוסיף פרטים, החסרים לשיטת ההגנה בכתב-האישום, באופן שנפגעה יכולתם להתגונן. בהחלטה מיום 13.5.02 ציינתי כי מדובר בטענה טרומית שעניינה "פגם או פסול בכתב‑האישום", אך לגופו של עניין דחיתי את הטענה. נותרה, אפוא, בעינה העובדה כי הנאשמים לא מסרו כל תגובה לכתב-האישום, בפתח המשפט או בכל שלב אחר במהלכו.
סעיף 152 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי:
"הימנעות הנאשם להשיב לאישום או לשאלות בית-המשפט כאמור בסעיף קטן (א) עשויה לשמש חיזוק למשקל הראיות של התביעה; בית‑המשפט יסביר לנאשם את תוצאות הימנעותו".
כפי שמציין השופט קדמי בספרו על סדר הדין בפלילים (חלק שני א', מהדורה מעודכנת תשס"ט-2009) בעמ' 1367:
"הנאשם 'רשאי' אמנם לשתוק ולא להשיב כלל לאישום... ברם, לשתיקתו בשלב זה ניתן לייחס משקל ראייתי לחובתו, והיא עשויה לשמש 'חיזוק' למשקלן הראייתי של ראיות התביעה... אין המדובר 'בחיזוק' לראיות התביעה המספיקות שלעצמן לבסס הרשעה... אלא - 'בחיזוק' המצטבר לראיות התביעה, ומכריע את הכף לחובת הנאשם במקום שראיות התביעה ללא 'חיזוק' אינן מספיקות לכך".
השאלה שבה עליי להכריע היא, האם יש להימנעות זו מלהשיב לאישום משמעות כלשהי לחובתם של הנאשמים, בנסיבותיו של תיק זה.