התביעה מוסיפה וטוענת, כי מימון חלק מההון העצמי נעשה על-ידי "סיבוב" כספי המענקים וההלוואות בין חברת מון פארק לבין הנאשמות 4-6, ומשם לחשבונות הבנק של נאשמים 1 ו-2 ובחזרה לחשבון מון פארק. באופן זה, נוצר מצג-שווא אודות הפקדת כסף מזומן בידי הבעלים "תוך הצגת תמונה חלקית בלבד בפני רואה החשבון ועורך דוחות הביצוע". "סיבובי" הכספים בין חשבונות הבנקים מפורטים בנספח ח' לכתב-האישום, ולמעשה, אינם שנויים במחלוקת. התביעה גורסת כי "סיבובים" אלה, שבאו לידי ביטוי בחלק מדוחות הביצוע שהוגשו למרכז ההשקעות, נועדו להסוות את העובדה, כי לא הושקע הון עצמי על-ידי היזמים כנדרש, בעוד ההגנה טוענת כי מדובר בפעולות חשבוניות לגיטימיות, כאשר בעצם העברת הכספים בין החשבונות השונים, אין בה משום ביצוע עבירה כלשהי.
נדבך מרכזי, במה שקרוי על-ידי התביעה כ"שיטת המרמה" בה נקטו הנאשמים, הן באישום זה והן באישומים האחרים, נוגע לשימוש בתאגידים קשורים, אשר שימשו כקבלנים מבצעים, וזאת לשם ניפוח עלויות ההקמה של הפרוייקטים השונים ונטילת הכספים אותם משלם המפעל המאושר לחברה הקבלנית, לעצמם.
התביעה מפנה לסעיף 3 של טופס הבקשה לאישור תוכנית ההשקעה, עמוּדה הנוגעת ל"תאגידים קשורים לתאגיד מגיש הבקשה". עמוּדה זו נותרה כשהיא ריקה, מבלי שהנאשמים טרחו לציין כי החברה הקבלנית GWS (נאשמת 4) הינה חברה בבעלות ובשליטה של הנאשמים 1 ו-2, והיא זו אשר שימשה כקבלן ראשי בפרוייקט.
לגישתה של התביעה, השאלה אם מדובר ב"תאגיד קשור" או ב"חברה קשורה", צריכה להיבחן על-פי מבחן מהותי, ולא פורמאלי. לעניין זה, מפנה התביעה לעדותו של מר שמואל מרדכי, מי ששימש בתקופה הרלוונטית כסגן מנהל מרכז ההשקעות, שעל-פי דבריו:
"ניתן להתייחס לחברה קשורה כמו שמקובל בבורסה לניירות ערך או בהוראות מס הכנסה ובוודאי בחברה שאתה מנהל אותה גם אם אתה לא רשום כבעל מניות שלה ואם יש לך Say מספיק משמעותי לנהל את החברה ולעשות ככל העולה בדעתך. כל הדברים האלה מביאים אותנו לחברה קשורה והוראות הנוהל החדשים, חידדנו את זה כמעט כל דבר ודבר על בסיס הכשלים שהיו בדברים האלה ועל בסיס חוסר הרצון להבין מה זה חברה קשורה או לדווח. כמעט כל אחד ואחד הוא חברה קשורה, מבחינתנו זה כדי להבטיח שלא תהיינה אי הבנות בין הספק בין הצרכן בין היזם במרכז ההשקעות, הוראות של קסלמן זה חברה קשורה על-מנת למנוע כשלים נוספים כאלה." (עמ' 3422, ש' 5-13).