| בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
לפני כב' השופט ד"ר יגאל מֶרזל |
|
| עת"מ 37987-01-13 מפעלי ים המלח בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד האוצר ואח' | |
| העותרת: | מפעלי ים המלח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עדי קפלן ושות' |
| – נ ג ד – | |
| המשיבות: | 1. מדינת ישראל – משרד האוצר
באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) ע"י ב"כ עו"ד אחוה ברמן 2. אדם טבע ודין – אגודה ישראלית להגנת הסביבה ע"י ב"כ עו"ד דנה טבצ'ניק ואח' 3. התנועה למען איכות השלטון בישראל ע"י ב"כ עו"ד אליעד שרגא ואח' |
- בין מדינת ישראל לבין מפעלי ים המלח מתנהל הליך בוררות שעניינו בתמלוגים שמשלמת מפעלי ים המלח למדינה בגין הניצול של משאבי הטבע בים המלח. בעוד הבוררות מתנהלת, מוגשת למדינה בקשה לפי חוק חופש המידע לחשיפת מידע מן ההליך. מתבקשת מסירת כתבי הטענות; רשימת העדים וכן הפרוטוקולים המפורטים של הבוררות. האם חלחוק חופש המידע על המקרה? ואם אכן חל החוק, האם הרשות הציבורית רשאית למסור את המידע המבוקש; ואם כן – באלו מגבלות ותנאים? אלה השאלות העיקריות העומדות להכרעה בעתירה שלפניי.
רקע רלבנטי
- בשנת 1952 החליטה ממשלת ישראל להקים את מפעלי ים המלח ובשנת 1961 נחקקחוק זיכיון ים המלח, תשכ"א-1961. החוק העניק למפעלי ים המלח זיכיון בלעדי להפקת מחצבים מים המלח ושימוש בשטחי עזר בהיקף של 600 קמ"ר מאזור סדום ועד לאזור מצדה. שטר הזיכיון צורף כתוספת לחוק ונקבע בסעיף 1 לחוק ששטר הזיכיון – "רואים אותו כבר תוקף לכל מטרותיו על אף האמור בכל דין". החוק נחקק על בסיס ראיית מחצבי ים המלח ושטחי סביבתו כחלק מאוצרותיה הטבעיים של מדינת ישראל והוא בא בין היתר להסדיר את ניצולם היעיל לטובת כלכלת המדינה. לצד הזכויות שהוענקו לבעל הזיכיון, נדרש בעל הזיכיון לשלם למדינה – לצד חובות נוספות שלו – תמלוגים (סעיף 15 לשטר הזיכיון). בנוסף נקבע בחוק שאם יתעורר "ספק, מחלוקת או סכסוך בין הצדדים בדבר
--- סוף עמוד 2 ---
פירושו או ביצועו של זיכיון זה... הרי אם לא הושגה הסכמה ליישב את הספק, המחלוקת או הסכסוך בדרכים אחרות... יובאו אלה לבוררות של שלושה אנשים ששניים מהם ימונו כל אחד על ידי כל צד מהצדדים לבוררות והשלישי ימונה בכתב בחתימת ידם של השניים שמונו כאמור בטרם יתחילו בבוררות..." (סעיף 26).
- יצוין, שבשנת 1962 הוענק על ידי מפעלי ים המלח (להלן: מי"ה) זיכיון משנה לחברת ברום ים המלח בע"מ. כיום, הן מי"ה והן חברת הברום נשלטות באופן מלא על ידי כימיקלים לישראל בע"מ (להלן: כי"ל). כי"ל הייתה חברה ממשלתית בעבר (הוקמה בשנת 1968), אך היא הופרטה במהלך השנים וגרעין השליטה בה נמכר על ידי הממשלה בשנת 1995 לחברה לישראל בע"מ. כי"ל היא כיום חברה ציבורית ומניותיה נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל-אביב.
המחלוקת והבוררות
- בין מי"ה לבין המדינה התעוררו בשנים האחרונות חילוקי דעות בכל הקשור לתמלוגים המשולמים למדינה. בשנת 2007 בא הדבר לידי ביטוי במכתב של החשב הכללי דאז, ד"ר ירון זליכה, אל מנכ"ל מי"ה. במכתב צוין, שעמדת המדינה היא שעל מי"ה לשלם למדינה תמלוגים מלאים "גם בהתייחס לכל החברות הנמצאות בשליטתה והמייצרות מוצרים שמקורם בים המלח. להבנתנו, חברתכם התחמקה מלשלם למדינה תמלוגים בהיקף של מאות מליוני שקלים". משלא עלה בידי הצדדים ליישב את המחלוקות ביניהם, ובהתאם לסעיף 26 לשטר הזיכיון הנזכר לעיל, הגישה מדינת ישראל תביעה נגד מי"ה בהליך בוררות. הבוררים שנקבעו, בהתאם למנגנון שבשטר הזיכיון, הם כב' השופטת (בדימ') טובה שטרסברג-כהן; ועורכי הדין אלכס הרטמן ורם כספי.
- לפי כתב התשובה בעתירה שלפניי, התבקשו הבוררים בכתב התביעה כדלהלן: להצהיר מהי הדרך הנכונה לחישוב תמלוגים שמי"ה צריכה לשלם למדינה; לחייב את מי"ה בתשלום התמלוגים הנכונים בגין התקופה שמיום 1.8.2000 ועד להגשת התביעה; לחייב את מי"ה בתשלום תמלוגים נכונים מיום התביעה והלאה; לקיים דיון מחודש בשיעור התמלוגים שמשלמת מי"ה בגין ייצורו של מגנזיום מתכתי; ולבסוף – למסור למדינה חשבונות. מי"ה הגישה כתב הגנה במסגרת הבוררות ולאחר מכן הגישה המדינה כתב תשובה. במסגרת הליך הבוררות הוגשו תצהירי עדות ראשית וחוו"ד מומחים והתקיימו חקירות על מסמכים אלה. לפי כתבי הטענות בעתירה שלפניי עומד שווי המחלוקת בין הצדדים בבוררות על סך של 291 מליון דולר (ארה"ב).
--- סוף עמוד 3 ---
- כפי שנרמז כבר לעיל, המחלוקת בהליך שלפניי מתמקדת בבקשה לפי חוק חופש המידע למסור את כתבי הטענות, הפרוטוקולים ומסמכים נוספים מתוך הבוררות. לכן, וכל עוד המידע לא נחשף, לא נפרט בעניין המחלוקות שבין הצדדים לגוף העניין בשאלת התמלוגים, כפי שהן מוצאת ביטוי בחומר הרב של מסמכי הבוררות עצמם (חומר שהוגש על ידי הצדדים לבוררות – תחת "חיסיון" – לעיונו של בית המשפט). עם זאת, ניתן להביא מספר פרטים כלליים, לשם הבנה כללית אודות הסכסוך בו מדובר; פרטים שנלמדים מתוך כתבי הטענות בעתירה שלפניי וצרופותיהם:
- לפי עמדת המדינה (המשיבה 1) מהווים המשאבים הטבעיים בים המלח מקור רווח אדיר לבעלי המניות של כי"ל. ים המלח, לפי כתב התשובה, מהווה מקור זול ויעיל להפקה של חומרים שונים, שהעיקריים בהם הם אשלג וברום. לפי הטענה, לאורך השנים חילקה כי"ל לבעלי מניותיה דיבידנדים המסתכמים לכדי 3.8 מיליארד דולר (בתקופה של 10 שנים), כאשר רק בשנת 2010 חולקו דיבידנדים בסך 1.17 מיליארד דולר. עוד צוין בכתב התשובה של המדינה, שהגם שסך התמלוגים השנתי המשולם למדינה מכוח שטר הזיכיון עלה בשנים האחרונות מ-19 מיליון דולר ל-84 מליון דולר; הרי שסכום הדיבידנדים לבעלי המניות של כיל" גדל בהרבה: מ-51 מליון דולר בשנת 2001, ל-968 מליון דולר בשנת 2008. המדינה טענה אפוא ש"בעוד שבעבר על כל אחד 1₪ תמלוגים אשר היו משולמים למדינה, חילקה כי"ל כ-3₪ לבעלי המניות, כיום היא מחלקת על כל 1₪ תמלוגים המשולמים למדינה, כ-13₪ לבעלי המניות (פסקאות 13-12 לכתב התשובה – ההדגשה במקור). עמדת המדינה בתמצית, לפי כתב התשובה שלפניי, היא שחובת תשלום התמלוגים חלה על כל המוצרים שמקורם בים המלח. כולל מוצרי המשך המיוצרים בכל מגזר על ידי מי"ה וחברות הבת הקשורות אליה ועל ידי חברת הברום וחברות הבנות שלה – ולא רק בנוגע למוצרים המיוצרים בשתי החברות להן ניתנו שטרי הזיכיון (העותרת וחב' הברום).
- העותרת לא פירטה את טענותיה בבוררות בעתירה, אך מדיווחים שפורסמו על-ידה לציבור וצורפו לעתירה עולה לכאורה, שעמדתה בבוררות היא, שהתמלוגים ששולמו על-ידה ואופן חישובם תואמים את הוראות הזיכיון. "מדובר בשיטת חישוב שיושמה בעקביות עוד מהימים בהם מי"ה הייתה חברה ממשלתית והייתה ידועה למדינה ומקובלת עליה" (למשל נספח כד' לעתירה). אופן התשלום נבדק מספר פעמים בעבר על-ידי רשויות המדינה, כולל מבקר המדינה, ונאותות הסכומים ששולמו אושרה גם על-ידי רואי החשבון החיצוניים של מי"ה (נספח כה' לעתירה). בעתירה עצמה נטען, שכתב התביעה "לוקה בפופוליזם ודמגוגיה" וכי חלקים מכתב התביעה הם "בבחינת פרסום לשון הרע" (סעיפים 101-100 לעתירה). נטען גם, שהמדינה עצמה ויתרה על חלק מטענותיה והשמיטה בהתאם חלקים מן הבוררות.
הבקשה לפי חוק חופש המידע וההחלטה בה