עיקר טענות העותרת
- העותרת טוענת, באמצעות באי כוחה עו"ד אורי רונן ועו"ד סילבנה רנדל, שעמדתה הבסיסית של המדינה, שלפיה חוק חופש המידע חל על הסוגיה היא עמדה שגויה. בהקשר זה נטען, שלצורך העניין הנדון – כלומר מסירת כתבי טענות ופרוטוקולים מהליך בוררות שהמדינה היא צד לו – אין לראות במדינה (משרד האוצר) כ"רשות ציבורית" לפי חוק חופש המידע. כך הדבר, שכן כתבי הטענות והליכי הבוררות הגיעו לידיעת המדינה במעמדה כצד להליכי בוררות ולא כרשות ציבורית. כטענה נוספת וחלופית בעניין תחולת חוק חופש המידענטען, שחל בנדון סעיף 2(55) לחוק הקובע בין היתר שבתי משפט, בתי דין ולשכות הוצאה לפועל הם "רשות ציבורית" אולם תוך החרגת "תוכנו של הליך משפטי". נטען, אפוא, שהליכי בוררות הם "הליכים משפטיים" החוסים תחת חריג זה לחוק. ממילא אין תחולה של חוק חופש המידעעל הנדון – שכן מדובר ב"תוכנו של הליך משפטי" כמשמעו בסעיף 5(22) לחוק.
- בנוסף נסמכת העותרת על סעיף 9(א)(4) לחוק חופש המידע, שלפיו רשות ציבורית לא תמסור מידע "אשר אין לגלותו על פי כל דין". לטענת העותרת, בוררות היא הליך המתנהל תחת סודיות על פי דין. המדינה אינה רשאית, לשיטת העותרת, למסור מידע שהגיע לידיה במסגרת היותה צד להליכי בוררות. מדובר בהליך סודי שעקרון פומביות הדיון לא חל עליו. קיימת תניה מכללא בהסכם בוררות בין צדדים, שלפיה הבוררות היא חסויה וסודית. מעבר לכך, נמסרו למדינה עוד בטרם פתיחת הליכי הבוררות מסמכים שונים – כאשר המסירה הייתה כפופה לשמירה על סודיות, ומכאן שחלה על המידע גם ההגנה שבסעיף 9(ב)(7) לחוק חופש המידע. המשך הנדון היה בראיית הצדדים לבוררות את הבוררות כסודית תוך התנהלות בהתאם ומבלי מצג כלשהו של המדינה שמסמכים מן הבוררות ייחשפו בעתיד על ידה. בנוסף נטען, שמסירת המסמכים עולה כדי חשיפה של סודות מסחריים ותוך פגיעה כלכלית הן בעותרת והן בצדדים שלישיים. מדובר במידע המוגן לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע.
--- סוף עמוד 7 ---
- ועוד טענה העותרת, שמשרד האוצר מצוי היה בניגוד עניינים "חריף" בהחלטתו לחשוף את המידע. "אין בעל דין נעשה דיין". המדינה היא שיזמה את הליכי הבוררות, ומשרד האוצר הוא המוביל אותה. יש לפיכך לגורמים אלה עניין ישיר בהצלחת הבוררות. הפקדת ההכרעה בשאלת מסירת המידע מכוח חוק חופש המידע בידי אותם גורמים – כך נטען – נגועה היא בניגוד עניינים ובמשוא פנים.
- לבסוף נטען, שהאיזון העקרוני שערכה משיבה 1 בבקשת המידע היה שגוי. כך הדבר, שכן חלק לא מבוטל מהמידע הבסיסי שעומד ביסוד המחלוקת בין הצדדים לבוררות התפרסם במקומות אלה או אחרים, ואשר על כן "כל המידע שראוי ליידע בו את הציבור כבר מצוי בנחלת הכלל". "חשיפה" נוספת של המידע – אינה נדרשת. היא חורגת בנסיבות העניין – בפגיעה שבה בעותרת ובהליך הבוררות – מתכליותיו של חוק חופש המידע.
עיקר טענות המדינה
- המדינה בתשובתה, באמצעות עו"ד אחוה ברמן, ממשיכה ואוחזת בעמדתה הראשונית כפי שבאה לידי ביטוי במכתבים שנשלחו לעותרת קודם להגשת העתירה. לפי עמדה זו, חוק חופש המידע חל על הנדון. גם מקום בו מסמכים מגיעים למדינה במעמדה כצד לבוררות, עדיין מדובר ב"מידע" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק; וכ"רשות ציבורית" (שם). אין מקום להבחנה בין כובעים שונים של המדינה בהקשר זה. חלות על המדינה אותן חובות – חובותיה כ"שלטון" ועיקרון השקיפות המגולם בחוק חופש המידע. כמו כן נטען, שהליכי בוררות לא הוחרגו מתחולת החוק בסעיף 2(5) הנזכר ואין לראות בהליכי בוררות כ"תוכנו של הליך משפטי". המדינה גם דוחה את הטענה, שלפיה הליכי הבוררות הם הליכים סודיים באופן גורף – לא כל שכן הליכים שסודיותם היא על פי דין, כך שעל הרשות נאסר לגלותם (סעיף 9(א)(4) לחוק). עמדת המדינה היא שהליכי הבוררות אינם מאופיינים בהכרח בחשאיות גורפת. הצדדים יכולים להסכים על ניהול הליך בחשאיות – אך לא נעשה כן במקרה דנן. לא הייתה גם ציפייה מוגנת לשמירת ההליך בסודיות. כך הדבר, היות שחוק הזיכיון עצמו (ושטר הזיכיון שצורף לו) לא קבעו שהליך הבוררות צריך להתנהל בחשאיות. עת נחקק הייתה כי"ל חברה ממשלתית על כל המשתמע מכך לעניין ההגנה עליה בבוררות אל מול המדינה. מעבר לכך, פרשנות חוק הזיכיון ושטר הזיכיון שצורף לו צריכים להיעשות על פי תכליתו – והיא הסדרת השימוש והתמלוגים באוצר טבע לטובת אוצר המדינה. העניין נוגע לכלל אזרחי המדינה. הוא לא יכול להתנהל בחשאיות ובהעדר שקיפות. הבוררות דנן היא בעלת חשיבות ציבורית רבה. אין מקום להבחין בינה לבין הליך המתנהל בבית משפט, הליך המתנהל בפומביות.
--- סוף עמוד 8 ---
- בכל הקשור לטענות העותרת בעניין סודות מסחריים, הרי שהעותרת נדרשת להראות לפי סעיף 9(ב)(6) לחוק חופש המידע שגילוי המידע עלול לפגוע "פגיעה ממשית" באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי שלה. אלא שהגם שניתנה לעותרת האפשרות לטעון בעניין זה אל מול הרשות הציבורית, לא טרחה העותרת להצביע על חלקים ספציפיים במסמכים המבוקשים, המהווים לטעמה סודות מסחריים. היא הסתפקה בטענות כלליות לעניין אי תחולת חוק חופש המידע. דווקא הצוות המקצועי במשרד האוצר הוא שהשמיט חלקים מכתבי הטענות. עוד נטען, שיש לדחות את הטענות בעניין ניגוד העניינים. ההחלטה בעניין מסירת מידע לפי חוק חופש המידע היא ככל החלטה מינהלית אחרת. נכון הוא וגם ראוי, שמי שיקבל את ההחלטה בבקשה הוא אותו גורם שבקיא בעניין הנדון ושיש לו את "התמונה המלאה". מכל מקום, הליך קבלת ההחלטות במקרה דנן היה בהתאם לחוק ולסייגיו ואין כל עילה להתערב בו.
- בשל מכלול טעמים אלה התבקש לדחות את העתירה ולהותיר את ההחלטה מושא העתירה בדבר מסירת המידע המבוקש – על כנה.
עיקר טענות המשיבות "אדם טבע ודין" ו"התנועה למען איכות השלטון בישראל"
- מבקשות המידע לפי חוק חופש המידע, הן המשיבות 2 ו-3, באמצעות באי כוחן עו"ד דנה טבנצ'ניק ועו"ד נדאל חאיק (בהתאמה), ביקשו גם הן להותיר את החלטת מסירת המידע על כנה. במישור המשפטי, חזרו גם משיבות אלה ותמכו בטענות של המדינה. כך – אם בכל הקשור לתחולת חוק חופש המידע על הנדון ועל המדינה כ"רשות ציבורית". כך, בכל הקשור להעדר סודיות בהליך הבוררות דנן, בוודאי שלא סודיות מכוח דין. בנוסף לכך, משיבות 2 ו--3 הדגישו בתשובתן את העניין הציבורי הרב הטמון במסירת המידע שהתבקש. הודגש, שתביעת המדינה נגד העותרת עומדת על 291 מליון דולר בגין אי תשלום תמלוגים על השימוש במינרלים שבים המלח. אין מדובר בסכסוך עסקי טכני בלבד, אלא בעניין שיש בו אינטרס ציבורי רחב ואשר נוגע לחלוקה צודקת של הכנסות הנובעות ממשאבי טבע של הציבור כולו. המשיבות 2 ו-3 אף טוענות, שמלכתחילה ניהול הסכסוך שבין הצדדים בנסיבות אלה בבוררות – להבדיל מהליך פומבי בין כותלי בית המשפט – הוא שגוי ולא ראוי. בוודאי שמשעה שכך הוא מתנהל, כך נטען, יש לנהלו בשקיפות מירבית.
דיון והכרעה
- לאחר שעיינתי בחומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות ב"כ הצדדים, מסקנתי היאשדין העתירה להידחות בעיקרה, במובן זה שחוק חופש המידע חל על הנדון ואין עילת התערבות בהחלטתה העקרונית של המדינה למסור את המידע בנסיבות המקרה. עם זאת,
--- סוף עמוד 9 ---