בשל ספק מסוים בכל הקשור במספר הקשרים נקודתיים ומצומצמים ביותר של פגיעה בעותרת (לגבי טענות קונקרטיות ונקודתיות שלה על סודות מסחריים ועסקיים או מסמכים ספציפיים שנמסרו לפי הטענה תחת תנאי של סודיות); כמו גם פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים נוספים, על המדינה לקבל החלטה חדשה (סופית) בנדון כמפורט להלן.
- וזה יהיה סדר מסענו: תחילה נעמוד בקצרה על המתח בין העקרונות, הזכויות והאינטרסים השונים שהציבו הצדדים בהליך שלפניי – זה כנגד זה: חופש המידע, השקיפות וזכות הציבור לדעת, מזה; וההגנה על "חשאיות" הליכי הבוררות, מזה. על רקע זה נדון בשאלה העקרונית והיא אם חוק חופש המידע מדעיקרא חל על הבקשה דנן, אם לאו. בהמשך, וככל שחוק חופש המידע חל על הנדון, נדון באיזון המתבקש בין האינטרסים והזכויות השונים ובמסגרת הסייגים שבהוראות חוק חופש המידע עצמו.
חופש המידע וחשאיות הליכי הבוררות: המתח
- העתירה שלפניי מעוררת שאלה של מתח בין שתי מערכות דינים נפרדות לכאורה: דיני חופש המידע מזה; ודיני הבוררות מזה. אין מדובר רק במערכות דינים נפרדות אלא גם בתכליות נפרדות המעוגנות בהן: זכות הציבור (או האינטרס) לדעת מזה; והזכות (האינטרס) של מעורבים בהליכי בוררות, לעיתים, ואולי אף ככלל, לכך שהליכי הבוררות לא יהיו פומביים – ושהבוררות אף תהא חשאית, סודית ואפילו "חסויה" – מזה. נפרט:
חופש המידע ותכליותיו
- רבות כבר נכתב בשאלת התכליות והרציונאלים של הזכות למידע. נזכיר רק, שבבסיסה בין היתר, הגשמת חופש הביטוי; הגשמת זכות הציבור לדעת; תפיסת הרשות כ"נאמן הציבור" כמו גם מתן האפשרות בידי הציבור להפעיל פיקוח ובקרה על רשויות השלטון (ראו עע"ם 7024/03 עו"ד אריה גבע נ' ראש העיריה הרצליה (6.9.2006) פסקה 122 לפסק דינה של כב' השופטת ע' ארבל; אהרן ברק "חופש המידע ובית המשפט" קריית המשפט ג 95 (20033); הללסומר "חוק חופש המידע: הדין והמציאות" המשפט ח 435 (2003); יורם רבין ורועי פלד "הזכות החוקתית לקבל מידע" ספר דליה דורנר 4633 (שולמית אלמוג, דורית ביניש, יעד אלמוג עורכים, 20099)). על כך ניתן להוסיף גם שיקולים הקשורים בשיפור איכותה של פעולת הרשות; גיבוש סדר היום הציבורי; וכן חיזוק ה"היגיינה הציבורית" (ראו עע"מ 3300/11 מדינת ישראל – משרד הבטחון נ' גישה מרכז לשמירה על הזכות לנוע (5.9.2012) סעיף 6 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית). התפיסה הבסיסית שביסוד חוק חופש המידע, והמתקשרת לראיית הרשות הציבורית כ"נאמן הציבור", היא שמידע שהרשות הציבורית מחזיקה בו, "אין הוא קניינה של הרשות. קניינו של הציבור
--- סוף עמוד 10 ---