הוא" (השופט מ' חשין (כתוארו אז) ב-עע"מ 8282/02 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' מדינת ישראל, משרד מבקר המדינה, פ"ד נח(1) 465, 471 (2003)). על יסוד טעמים אלה ואחרים, נקבע בפסיקה ש"הזכות לקבלת מידע על פעילותן של רשויות ציבוריות היא מאבני היסוד של חברה חופשית" (השופטת א' חיות ב-עע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' עיתון הארץ, פ"ד ס(4) 217, 233 (2006)).
חופש המידע כזכות יחסית
- עם זאת, במספר פסקי דין של בית המשפט העליון צוין גם, שהזכות למידע אינה זכות מוחלטת. מדובר בזכות יחסית אשר במקרים מתאימים היא צריכה לסגת מפני זכויות אחרות הראויות להגנה (פרשת המועצה להשכלה גבוהה, לעיל, בעמ' 236; עע"ם 10845/06 שידורי קשת בע"מ נ' הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (11.11.2008, פסקה 599 לפסק דינו של כב' השופט י' דנציגר)). יחסיותה של הזכות למידע, במסגרת חוק חופש המידע, מוצאת ביטוי הן בתחולתו של החוק (למשל בהגדרתה של "רשות ציבורית" אליה נידרש להלן); והן ביתר הוראותיו, תנאיו וסייגיו המשקפים גם הם כל אחד בתורו – איזון בין חופש המידע לבין זכויות ואינטרסים אחרים וממילא הכרה ביחסיותה של הזכות למידע.
הליכי בוררות: חשאיות, היעדר פומביות, סודיות וחיסיון
- אל מול חשיבות העקרונות המונחים ביסוד חוק חופש המידע, שעיקרם זכות הציבור לדעת וחובת השקיפות של הרשות הציבורית, עומד בנסיבות העניין אינטרס חשוב נוסף. מדובר בחשאיות, בהיעדר הפומביות – או שמא הסודיות, ואף החיסיון – של הליכי בוררות (להבחנות בין הקטגוריות השונות ראו יצחק עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי 247 (20088)). אכן, פרטיות הליכי הבוררות מוכרת כאחד היתרונות המשמעותיים של הליכי הבוררות. מדובר פעמים רבות בתמריץ מרכזי של צדדים בבחירה בפתרון זה לסכסוך (ראו Henry Brown & Arthur Mariott, ADR PRINCIPLES AND PRACTICE 517 (3rd. ed. 2011); סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל כרך א 677-671 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005)). הליך הבוררות אינו הליך פומבי, כהליך המתנהל בבית משפט. לא בכדי יש הרואים בבוררות כמעין "בית משפט פרטי" (ראו William H. Gill, EVIDENCE AND PRACTICE IN ARBITRATION 73 (1965)). מאפיין זה של הבוררות מהווה תמריץ לבחירה בו לצורך יישוב סכסוכים – למשל למניעת חשיפה של סודות מסחריים או התנהלות עסקית. הוא מאפשר לבחור בבוררות מקום בו צדדים רוצים להימנע מ"פרסום לא רצוי" (כדברי המחבר Enid a. Marshall, GILL: THE LAW OF ARBITRATION 3 (4th. Ed. 2001)). זאת ועוד: פרטיות
--- סוף עמוד 11 ---