י"ד. מסכים אני אף לעמדת חברי (פסקה 131) שגם על הצדדים לבדוק עצמם באשר למערך הקשרים. גילוי נאות בעיני הוא בדרגה גבוהה עד מאוד של חיוניות, ואין כאור השמש לטהר, כדברי השופט ברנדייס בשכבר הימים.
ט"ו. הדבר מביאני למסקנות חברי לגבי הבורר בענייננו, להן אני מסכים במלואן, אף כי סבורני כדבריו, בפסקה 123, ואף ביתר הדגשה, כי בגדרי חובת הגילוי המלאה היה על הבורר לגלות לצדדים את קיום המו"מ עם חברת "פז". אך אי גילוי זה, שיש
--- סוף עמוד 82 ---
להצטער עליו, "מתקזז" במקרה דנא עם האמור בדבריו של חברי בפסקאות 157-155; השילוב בין אי הבהירות והתהיות שנותרו בעליל באשר לידיעת היועץ המשפטי של חברת "פז" על פרשת המו"מ עם הבורר (עדות עו"ד מונד מול זו של עו"ד קירש), לבין העיתוי שבו הוגשה בקשת הפסילה, לאחר שניתנה החלטה לחובת הצד הקשור ב"פז", מדבר בעדו. חברי התנסח בניסוחים זהירים, ותבוא עליו ברכה. איננו בוחנים כליות ולב, ואת תום הלב – ראו פסקה 136 לחוות דעת חברי – לא קל לזהות, אך בפנינו תמונה כוללת, והמאזן שאליו הגיע חברי מקובל עלי. בנסיבות שנוצרו, שבהן יש לקבל את משאלת הבורר שלא להמשיך, גם אם הדבר מחייב זהירות, כאן יש לומר, כי ראוי והוגן שהצדדים לא "יירדו לחייו" של בורר כדי לגרום לו לומר שלום וללכת לדרכו, וגם לבתי המשפט תפקיד בשמירה בעניין זה; על כן הפתרון המוצע הוגן.
ש ו פ ט
השופט נ' הנדל:
אני מסכים לפסק דינו של חברי השופט י' דנציגר ולהערתו של חברי השופט א' רובינשטיין.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.
ניתן היום, כ"ח בכסלו תשע"א (5.12.2010).
א' רובינשטיין
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט