לתביעתו החלופית (ר' סעיף 13 לכתב התביעה) לסך של 2,511 ש"ח, בגין הסכומים שאמורה היתה הנתבעת להעביר בגינו למרכיב הפיצויים בקופת הגמל.
גמול שעות נוספות
התובע טען בכתב התביעה כי עבד מדי חודש שעות נוספות רבות (ר' סעיף 26 לכתב התביעה) וכי עבד במתכונת עבודה בת 290 שעות עבודה בקירוב בחודש.
הנתבעים טענו בכתב ההגנה כי "התובע קיבל שעות נוספות" (ר' סעיף 8 לכתב ההגנה), וכי לא מצויים בידם דו"חות נוכחות. בעדותו אישר מר אריאס, כי "מאחר והמסעדה נסגרה אין לנו דו"חות נוכחות" (ר' פרוטוקול עמ' 14 שורות 3-2).
בדיון ההוכחות הוצגו למר אריאס פתקי התייצבות. מעיון בפתקי ההתייצבות עולה, כי התובע עבד בחלק מן הימים שעות מרובות. כך, למשל:
ביום 1.12 עבד מ 10:30 עד 22:40
ביום 2.12 עבד מ 10:30 עד 22:53
ביום 4.12 עבד מ 10:30 עד 23.19
ביום 7.12 עבד מ 10:50 עד 22:44
ביום 8.12 עבד מ 10:30 עד 22:52
ביום 9.12 עבד מ 10:30 עד 23:15
ביום 10.12 עבד מ 10:30 עד 22:45
ביום 16.12 עבד מ 10:30 עד 22:21
בעדותו טען מר אריאס, כי פתקי הנוכחות "יוצאים בצורה אוטומטית מהמחשב כאשר מנהל המשמרת מכניס את העובד במחשב ומוציא אותו. ע"י העברת כרטיס במחשב יוצא הפתקון. לאחר מכן יכול להיות שישונו השעות רטרואקטיבית בהתאם לשעות שעבד העובד, כלומר: יכול להיות שמגיע מנהל משמרת לפעמים מגיע לפני העובד ולפעמים אחריו, ומעלה בצורה מרוכזת את העובדי מטבח למחשב, אותו דבר קורה בסוף היום, לפעמים הפתק משקף את השעות הריאליות ולעיתים לא והתיקון נעשה במחשב אם לחובתו ואם לזכותו של העובד" (ר' פרוטוקול עמ' 12 שורות 8-3).
--- סוף עמוד 12 ---
בתגובה לשאלת בית הדין הבהיר מר אריאס, כי "דוח הנוכחות בסוף החודש משקף את השעות הנכון (צ"ל – נכונות) שהעובד עבד בפועל ומאחר והמסעדה נסגרה אין לנו את דוחות הנוכחות" (פרוטוקול עמ' 14 שורות שורות 3-1) וכי "התיקונים נעשים באותו יום או למחרת והעובדים מדווחים על כך" (ר' פרוטוקול עמ' 14 שורה 9).
לאחר שהתובע טען למתכונת שעות עבודה הכוללת עבודת שעות נוספות והוצגו פתקי נוכחות אשר עד הנתבעת, מר אריאס, אישר כי הונפקו לעובדי המסעדה (ר' פרוטוקול עמ' 10 שורות 18-16) חזקה על הנתבעת כי לו היו מוצגים על ידה דו"חות הנוכחות היו אלה פועלים לרעתה, כפי שקבע בית המשפט העליון חזור ושנה:
"ההנחה היא כי אם נמנע צד מהבאת ראיה, ניתן להסיק שאילו הובאה אותה ראיה – היתה פועלת נגדו: "הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה".