התובעת בהחלט ידעה ולמצער, היה עליה לדעת, כי "סיכון בהפרת הסכם" עם צד שלישי, אינו מתמצה אך בהטלת קנס על הצד המפר.
בהקשר זה רלוונטית גם הוראת "סעיף 2 ה' להסכם - "היקב והקיבוץ מודעים לכל ההוצאות והקנסות והנזקים שיגרמו לקיבוץ במידה ולא ישווק את ענביו לכרמל מזרחי."
ההתייחסות הינה לנזקים, הוצאות וקנסות, כך שבוודאי אין יסוד לטענת התובעת כי האגודה יכולה היתה, לכל היותר, להטיל קנס על הקיבוץ במידה וזה לא ישווק ענביו לאגודה.
אמנם, מרציאנו ראה לנכון לומר כך עת נשאל בדבר מודעות התובעת לאפשרות כי הענבים לא יסופקו לה "...אני מפנה לסעיף 10 ב' להסכם, על פי סעיף זה מידה החשיפה שלי היא לכל היותר שאני אדרש לשלם את הקנס של 200 דולר לטון במקום קיבוץ כרמים, אם הקיבוץ יחליט להפר את התחייבותו כלפי כרמל מזרחי. האפשרות שאני לא אקבל ענבים, לא עמדה כלל על הפרק" (עמ' 25 שורה 25) "... היה לי ספק אחד וזה לגבי הכמות של 300 טון. זה הסיכון היחיד שיש לי. הם אומרים תיזהר, אם להם יש בעיה עם כרמל, הסיכון שלי זה שאני משלם עבור 300 טון. מעולם לא היה לי ספק שהכל יכול להתמוטט". (שם, החל משורה 12). בהמשך אמר: "קיבוץ כרמים היו חברים דרך הסוכנות באגודת הכורמים. כשחתמתי על ההסכם, לא ידעתי. הוא אמר לי מקסימום אתה תשלם 200 דולר לטון, אתה מסכים ואמרתי כן" (שם, עמ' 29 שורה 1 ואילך). (ההדגשה שלי – נ.נ). עם זאת, בהמשך, אישר העד כי ידע שהקיבוץ חבר באגודה.
העד הופנה לסעיף 12 סיפא להסכם, לפיו "במידה וכרמל מזרחי תצליח למנוע שיווק הענבים ליקב, למרות שהקיבוץ והיקב יעשו הכל כדי להגן על הפרוייקט ועל הסכם זה, אזי הקיבוץ מתחייב להחזיר ליקב את סכום דמי הכניסה". בחקירה נגדית הוא נשאל, כיצד יכול היה לטעון שהאפשרות שהקיבוץ לא יספק לו הענבים, לא עמדה על הפרק כאשר בסעיף האמור נכתב במפורש שאם למרות כל המאמצים הענבים ילכו לכרמל מזרחי, אז הקיבוץ מתחייב להחזיר לו את דמי הכניסה ועל כך השיב, (עמ' 26 ש' 4 ואילך) "אני אומר שבהסכם הזה היתה התקשרות לטווח ארוך ונכון שכאשר כתבנו את ההסכם כל אחד שם סעיפים. הסעיף הזה שאני מקבל את הכסף שלי חזרה, זה הגנה על הכסף ששילמתי בחלקו הגדול, אבל זה לא סעיף שיכול לומר "תיזהר כל ההשקעה שלך יכולה להתמוטט". זה חוזה שאני ויורם סהר עשינו. אין אפילו תאריך. זה לא שפה משפטית. כל אחד זרק את הסעיפים שלו וחתמנו. אבל סעיף 12 לא היה