ועסקים, וכן הוסף נוהל חריגים (סעיף 3.14 למע/2). נוהל החריגים מאפשר למנהל המערערת לבחון את הנסיעות המדווחות על ידי העובדים ולוודא כי סיווגו את נסיעותיהם כנדרש.
- רואים אנו כי המערכת כולה מבוססת על דיווחי העובדים והנהלת המערערת. למעט שיפור טכנולוגי וייעול הרישום, אין כל הבדל בין המערכת לבין רישום ידני של הנסיעות. השיפור ביכולת הבקרה והפיקוח אינו משנה את העובדה כי בסופו של יום הסיווג מבוסס כולו על דיווחים עצמיים של העובדים וביקורת פנים ארגונית, ללא יכולת פיקוח ובקרה ממשיים של רשויות המס.
המערכת אינה כוללת בקרה אוטומטית וגם דו"ח החריגים אינו אוטומטי אלא מנוהל על ידי מנהל המערערת על פי שיקוליו שלו.
- הואיל וכל אמצעי הבקרה והפיקוח מסורים לידי העובדים והנהלת המערערת ללא פיקוח חיצוני ממשי וללא בקרה חיצונית, לא ניתן לסמוך על הנתונים בכל הנוגע לסיווג הנסיעות. יתרה מזו, אין במערכת גם כל התייחסות לנסיעות מעורבות, אין התייחסות להגדרת נסיעה עסקית או פרטית והכל מותנה בשיקול דעתם של העובד ומנהל המערערת, ללא יכולת פיקוח ובקרה ממשיים. המערכת אינה כוללת גם הצלבת הנתונים עם יומן העבודה, עם אישורי הלקוחות, עם חיובי הלקוחות והוצאת החשבונות וכדומה.
- זאת ועוד, המערערת מחשבת את היקף הנסיעות לפי כל סיווג ולאחר מכן נערך חישוב בדבר חלוקת ההוצאות שהוצאו על ידה, בין ההוצאות לנסיעות עסקיות לבין הוצאות שנועדו עבור נסיעות פרטיות. ראינו לעיל כי הוצאות המעביד וחלוקתן בינו לעובד, בשים לב להיקף הנסיעות בכל סיווג, אינה משקפת את שווי ההטבה לעובד. בחישוב זה אין גם התחשבות בכלל ההוצאות הרלבנטיות, כגון הוצאות המימון וכדומה. ודוקו, צריך לזכור כי הוצאות המעביד אינן משקפות בהכרח את ההוצאות שהיה העובד נאלץ להוציא אילו רכש רכב פרטי, שכן למעביד יש יתרונות, בשל הגודל, היקף העסקים, יכולת לצמצם עלויות רכישה ועלויות מימון וכדומה.
- בשים לב לאמור, דומה כי התכנה אינה מסייעת בקביעת שוויה הכלכלי האמיתי של ההטבה לכל עובד הזוכה לקבל רכב צמוד ממעבידו והנתונים שנאספים על ידי החברה אינם מקדמים אותנו בקביעת שווי השימוש.
לאור האמור, אין מקום לדון בטענות הפרטניות שהועלו ביחס לטעויות באיסוף הנתונים, בדבר העדר הסברים לנסיעות בשעות בלתי סבירות וכדומה.
סוף דבר
- לאור כל האמור הגעתי למסקנה כי הוראות הפקודה ותקנות השווי קובעות כללי חישוב נוקשים, שאינם בבחינת חזקה הניתנת לסתירה. לא שוכנעתי כי התקנות אינן סבירות באופן המצדיק התערבות שיפוטית ולא שוכנעתי כי המערכת מספקת נתונים שיכולים להועיל בקביעת שווי ההטבה.
--- סוף עמוד 19 ---