להלן אדון בטענות כסדרן.
חישוב שווי שימוש ברכב
- פקודת מס הכנסה מטילה חבות במס על כל תקבול וכל טובת הנאה שמקבל עובד ממעבידו בתמורה לעבודתו. החבות במס חלה לא רק על תקבול בכסף אלא גם על כל טובת הנאה בשווה כסף (ראו ע"א 254/87 סלפותי נ' פקיד השומה נצרת, פ"ד מד(1) 714, 718 (1990); ע"א 7034/99 פקיד שומה כפר סבא נ' דר, פ"ד נח (4) 913, 921 (2004); א' נמדר מס הכנסה [יסודות ועיקרים] 119 (מהדורה רביעית, 2013); א' רפאל מס הכנסה, כרך ראשון 127 (מהדורה רביעית, 2009)) (ראו גם ע"א 2640/11 פקיד שומה חיפה נ' ניסים [פורסם בנבו] (2.2.2014) והמחלוקת שהתגלעה שם בין השופטים לגבי האפשרות לסווג תקבול שקיבל עובד כתקבול הוני או כתקבול פירותי, מחלוקת שאינה רלבנטית לענייננו).
- בעבר הוגדרה הכנסתו של עובד בסעיף 2(2) לפקודה כדלקמן:
"השתכרות או רווח מעבודה, לרבות שווים הנאמד של אכסנייה או אוכל או מגורים או של כל קצובה אחרת [...]".
הביטוי "קצובה אחרת" שימש כ"הגדרת סל" שכללה את כל טובות ההנאה שהוענקו לעובד על ידי המעביד בגין עבודתו (ראו ע"א 545/59 דן אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה ת"א 5, פ"ד יד 2088 (1960); ד"נ 5/69 עיריית בת ים נ' פקיד השומה תל אביב 5, פ"ד כד(2) 37 (1970); ע"א 3501/05 פקיד שומה ירושלים 1 נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה ו' (28.11.2007)). הגדרה זו יצרה קושי בעת קביעת שווי ההכנסה לעובד מקום שהועמדו לרשותו אמצעים בעלי תכלית מעורבת, הן לרווחת וטובת המעביד והן כטובת הנאה לעובד (ראו ע"א 3501/05 הנ"ל וכן א' יורן "התיקונים בפקודת מס הכנסה בשנת המס 1974 – המצוי והחסר" הפרקליט כט 422, 438 (1974)). העמדת רכב לשימושו הפרטי של עובד נכללה בעבר במסגרת אותה הגדרה שבסעיף- "קצובה אחרת" (3501/05, פקיד שומה ירושלים 1 נ' בנק יהב לעובדי המדינה בע"מ [פורסם בנבו](28.11.2007);ע"א 545/59 "דן" אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד שומה ת"א 5, פ"ד י"ד
--- סוף עמוד 6 ---
2089 (1960); עמ"ה (תל אביב) 348/85 וישיי ישראל בע"מ נגד פקיד שומה ת"א 5, 987 (19.12.1988)).
- בתיקון 22 משנת 1975 שונה סעיף 2(2) לפקודה באופן שהרחיב את הגדרת הכנסת העבודה לכל "טובת הנאה" שקיבל עובד ממעבידו תמורת עבודתו. ההגדרה גם כוללת פירוט של טובות הנאה שונות. וכך נאמרבסעיף 2(2) לפקודה כנוסחו היום:
(א) השתכרות או ריווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד שהועמד לרשותו של העובד; והכל - בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;