(4) אם המחיר המשוקלל בשנת 2010, כשהוא מוכפל במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2008 ומחולק במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2009, עולה על 125,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 126,000 שקלים חדשים – 2.54%;
(5) אם המחיר המשוקלל בשנת 2010, כשהוא מוכפל במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2008 ומחולק במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2009, עולה על 126,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 127,000 שקלים חדשים – 2.52%;
(6) אם המחיר המשוקלל בשנת 2010, כשהוא מוכפל במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2008 ומחולק במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2009, עולה על 127,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 135,000 שקלים חדשים – 2.50%;
(7) אם המחיר המשוקלל בשנת 2010, כשהוא מוכפל במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2008 ומחולק במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2009, עולה על 135,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 126,000 שקלים חדשים – 2.48%;
(8) אם המחיר המשוקלל בשנת 2010, כשהוא מוכפל במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2008 ומחולק במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2009, עולה על 136,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 137,000 שקלים חדשים – 2.46%;
(9) אם המחיר המשוקלל בשנת 2010, כשהוא מוכפל במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2008 ומחולק במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2009, עולה על 137,000 שקלים חדשים ואינו עולה על 138,000 שקלים חדשים – 2.44%;
(10) אם המחיר המשוקלל בשנת 2010, כשהוא מוכפל במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2008 ומחולק במדד המחירים לצרכן של חודש נובמבר 2009, עולה על 138,000 שקלים חדשים – 2.43%.
- נזכיר כי המחוקק קבע גם הוראות בדבר ניכוי הוצאות רכב על ידי מעביד. תקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות רכב), התשנ"ה – 1995 חולשות על זכותו של מעסיק לנכות את ההוצאות
--- סוף עמוד 8 ---
שהוציא להחזקת רכבים, לרבות רכבים שהועמדו לשימוש העובד, מהכנסתו החייבת (להלן: תקנות הניכוי).
תקנה 3 לתקנות הניכוי כנוסחה היום קובעת כי "הוצאות החזקת רכב בשל רכב שהמעביד העמיד לרשות עובדו, יותרו בניכוי במלואן". תקנה זו, שנכנסה לתוקפה בשנת 2008, שינתה את הדין הקודם שהגביל את המעביד לניכוי רק חלק מההוצאות שהוציא להחזקת רכב שהועמד לרשות העובד והרחיבה את זכות הניכוי של המעביד.
עם זאת חשוב לזכור; חישוב שווי השימוש לעובד אינו "תמונת ראי" של חישוב ההוצאות המותרות לניכוי אצל המעביד. קביעת שווי השימוש נועדה לשם חישוב והערכת שווי טובת ההנאה שמעניק המעביד לעובדו תמורת עבודתו. חישוב ההוצאות המותרות לניכוי נועד לשם חישוב ההכנסה החייבת של המעביד, והוצאות השכר של המעביד מהוות רק חלק מכלל ההוצאות שהוציא לשם ייצור ההכנסה.