מחלוקת כי בוגר לא עמד בתנאים המזכים על פי ההסכם הקיבוצי לפרוש במסלול פנסיה מוקדמת. בוגר לא הצביע על זכות משפטית לקבלת הפיצוי והפסיקה אליה הפנה אינה רלבנטית לעניין וכל כולה עוסקת במסכות עובדתיות שאין בינן לבין ההליך כאן דבר.
עד כאן טענות הצדדים ומכאן להכרעתנו.
דיון והכרעה
- כללי הפיצוי בגין פיטורים שלא כדין – המסגרת הנורמטיבית
כאשר מפוטר עובד 'שלא כדין', ובכלל זה כאשר נמצאים פגמים בהליך פיטוריו כבענייננו, מתעוררת שאלת הסעד שראוי לפסוק בגין פיטורים אלה וככל שראוי לפסוק סעד כלשהו. צודקת מקורות בטענתה, כי רשאי בית הדין לבוא לכלל מסקנה כי נסיבות העניין בפניו אינן מצדיקות פסיקת פיצוי כלשהו ועל אף הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים (ראו למשל: ע"ע (ארצי) 93/07 גיורא ארבל – א.ס.ס ניורומסקולאר אלקטריקל סיסטמס בע"מ (19.11.20088)).
אולם ככל שבא בית הדין לכלל מסקנה כי יש לפסוק לעובד סעד בגין הפיטורים הרי שטווח הסעדים האפשרי נע בין ביטול הפיטורים ואכיפת יחסי העבודה, עם או בלי פיצוי כספי, לבין סעד כספי בלבד, וכן סעד בגין 'עגמת נפש' (ראו: בש"א (ארצי) 205/07 אוניברסיטת תל-אביב – רבקה אלישע (27.2.2008) (להלן: עניין רבקה אלישע); ע"ע (ארצי) 573/09 דב זיידמן – אי.אי.איי טלקון בע"מ (16.12.2010) (להלןף עניין זיידמן); על השיקולים לברירה בין הסעדים ראו גם: בג"ץ (עליון) 4284/08 שמואל קלפנר נ' חברת דואר ישראל בע"מ, (26.4.10)).
בענייננו וכאמור בפרק העובדתי, נפסק על ידי שלוש ערכאות שקביעותיהן חלוטות, כי סעד האכיפה איננו הסעד הראוי לגבי פיטוריו של בוגר ממקורות. על כן סעד כספי הוא היחיד האפשרי בנסיבות העניין.
סעד כספי – פיצוי ממוני ופיצוי לא ממוני
- עיקרי ההלכה הפסוקה באשר לשיעור הפיצוי הכספי שיש לפסוק תחת סעד האכיפה הובאו על ידי כבוד השופטת (כתוארה אז) נילי ארד בענייןרבקה אלישעוסוכמו על ידי כבוד השופט אילן איטח בעניין זיידמן כך: "...הכלל שנקבע לפיצוי במקרים של פיטורים שלא כדין הוא שסכום הפיצוי המרבי הוא "תשלום שאינו עולה על סכום השווה לשכר של שנה ורק במקרים חריגים יחויב המעסיק בתשלום העולה על שנת שכר". כפי שפורט על ידי כבוד השופטת ארד, "השיקולים אשר הוכרו בפסיקה כמצדיקים חריגה מן הכלל הם, בין היתר, אלה: חלוף הזמן ממועד הפיטורים והסכומים ששולמו לעובד הם לתקופה העולה על
--- סוף עמוד 13 ---
שנה[1], או מקרים המצדיקים פסיקת פיצוי "עונשי"[2]; הסיכוי להמשיך ולעבוד במקום העבודה אלמלא הפיטורים[3]; הוותק והסטטוס של העובד כעובד קבוע[4]". בהתאמה, מהווים שיקולים אלה אמצעי לקביעת הפיצוי בטווח שעד לשנה. בקשר לכך פסק כבוד השופט (כתוארו אז) פליטמן בעניין רבקה אלישע כי: