גדר המחלוקת - קביעות עובדתיות חלוטות
- נפתח בגדר המחלוקת. ראש וראשית נבהיר, כי השאלה היחידה העומדת להכרעתנו היא האם זכאי בוגר לסעדים כספיים כלשהם על רקע קביעותיו החלוטות של בית הדין, כי נפלו פגמים בהליך פיטוריו. בכך תמימי דעים אנו עם מקורות. ככל שהתשובה לכך תהא בחיוב אזי מה הוא היקף הפיצוי לו זכאי בוגר. אם נגיע למסקנה כי בוגר זכאי לפיצוי כלשהו יעמדו לדיון טענות הקיזוז שהעלתה מקורות.
מה קבע בית הדין?
- קודם להכרעה לגופה ולנוכח המחלוקת שניטשה בין הצדדים בעניין הפגמים שמצא בית הדין בפיטוריו של בוגר נדמה שיהא זה נכון להעמיד דברים על מכונם. על פי האמור בפסק הדין, ולאו דווקא על פי הסדר בו מופיעים הדברים בפסק הדין, הפגמים שנפלו בפיטורי בוגר הם אלה:
[א] הטעמים שמסרה מקורות לבוגר כהצדקה להכללתו ברשימת 200 המפוטרים בהליך השינוי המבני בחברה לא היוו את התמונה במלואה. נעדר מהם טעם מרכזי (סעיף 39) להחלטה על פיטוריו והוא היותו, כלשון בית הדין, "מטרד" או "עושה צרות עקבי" משך שנים. בית הדין בא לכלל מסקנה כי "הנהלת החברה אכן ניצלה את האפשרות שנוצרה נוכח חתימת הסכם השינוי הארגוני, על מנת להביא לסיום עבודתו של התובע". (סעיף 37).
[ב] מנגד טעם שכן נמנה כעילה לפיטוריו של בוגר, העלות הזולה יותר של פרישתו במסלול פיצויים, לא נלקח בחשבון בזמן אמת ולא עלה בקנה אחד עם ההסכם הקיבוצי שדווקא קבע עדיפות לפורשים בפנסיה מוקדמת. בהקשר זה קבע בית הדין
--- סוף עמוד 15 ---
עוד, כי בהכללת בוגר ברשימת המפוטרים לא יישמה מקורות את ההסכם הקיבוצי 'כלשונו וכרוחו' במובן זה שלא נעשה מאמץ כלשהו לברר אם ניתן היה להשלים את מכסת המפוטרים במשרד הראשי, שבוגר נכלל במכסת מפוטריו, באמצעות עובדים המעוניינים לפרוש ואשר ההנהלה תאשר את נכונותה לפרישתם. כך הוכנה רשימת המועמדים לפיטורים במשרד הראשי חצי שנה לפני שנחתם ההסכם בדבר תנאי הפרישה של המפוטרים ועל כן לא נבדק נתון רלבנטי ומשמעותי ביחס לבוגר והוא זכאותו לפנסיה מוקדמת.
[ג] על אף שהתובע הועסק מאז שנת 1988 ביחידת הצמ"כ ההחלטה לכלול אותו ברשימת המפוטרים התקבלה על ידי מנהל יחידת משאבי האנוש בחברה וניתנה לכך הסכמת הוועד המקומי של המשרד הראשי שהתובע מעולם לא עבד בו בפועל. זאת חלף קבלת ההחלטה על ידי הממונים ביחידת צמ"כ וקבלת הסכמת הוועד המקומי שם.
[ד] מקורות הפרה את ההסכם הקיבוצי ואת חובת תום הלב בכך שלא שקלה את גילו של התובע, שהיה כזה שצפוי היה להקשות עליו במציאת עבודה חלופית. כך לא שקלה את ותקו בחברה שלא אפשר לו להיכלל במסלול הפנסיה המוקדמת על כל המשתמע מכך לגבי פרנסתו בשנים שלאחר פיטוריו ועוד שיקולים אישיים (סעיף 41).