מקורות מזה והעותר מזה הגישו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לבית הדין הארצי לעבודה וערעוריהם נשמעו במאוחד. מקורות ערערה על קביעת בית הדין האזורי לפיה נפלו פגמים בהליך הפיטורים של העותר וכן על קביעתו כי העותר זכאי לקבלת סעד כספי (ע"ע (ארצי) 96/06 [פורסם בנבו], להלן: ערעור מקורות), ואילו העותר ערער על החלטת בית הדין האזורי שלא להעניק לו סעד האוכף את יחסי העבודה בינו ובין מקורות, על אף קביעתו כי נפלו פגמים בהליך פיטוריו (ע"ע (ארצי) 115/06, [פורסם בנבו], להלן: ערעור העותר).
- בפסק דינו מיום 16.10.2006 דחה בית הדין הארצי פה אחד את ערעור העותר בקובעו כי העותר פוטר במסגרת רה-ארגון כולל במקורות, בהתאם להסכם קיבוצי ובהסכמת נציגות העובדים וכי גם אם נפלו פגמים כלשהם בהליך אין בהם כדי לבטלו ולהוביל להשבת העותר לעבודה. עוד קבע בית הדין הארצי כי אין מקום להתערב בקביעה העובדתית של בית הדין האזורי לפיה פיטורי העותר לא נבעו אך ורק מהביקורת שמתח על התנהלותה של מקורות, בציינו בהערת אגב כי הגם שעובד רשאי להעביר ביקורת על מעסיקו עליו לעשות כן בדרכים המקובלות בתוך הארגון תוך שמירה על מידת נאמנות ותום לב כלפיו. לעומת זאת קיבל בית הדין הארצי באופן חלקי את ערעור מקורות. השופטת ו' וירט-ליבנה (אליה הצטרפו השופטת נ' ארד ונציג העובדים מר ר' חרמש) סברה כי אין מקום להתערב בקביעותיו של בית הדין האזורי בדבר הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים של העותר שכן מדובר בקביעות עובדתיות המתבססות על התרשמות ישירה מן העדים שנשמעו בפניו. עם זאת קבעה השופטת וירט-ליבנה כי יש לבטל את קביעת בית הדין האזורי בדבר זכותו של העותר לפיצוי כספי משום שהעותר לא תבע סעד כספי ואף סירב להצעת בית הדין להוסיפו לכתב טענותיו. השופטת וירט-ליבנה הדגישה בהקשר זה כי גם בשלב הערעור סירב העותר לתבוע סעד כספי ועמד על השבתו לעבודה ומשכך ההוצאות שנפסקו לטובתו בבית הדין אף הן דינן להתבטל. הנשיא ס' אדלר (אליו הצטרף נציג המעבידים מר ה' דודאי) סבר לעומת זאת כי יש להתבונן על פיטורי העותר בפריזמה של פיטורי צמצום וכי פגמים מסוימים בהליך הפיטורים, ככל שהיו כאלה, אין בהם כדי להקים לו זכות לקבלת סעד כספי,
--- סוף עמוד 6 ---
בהדגישו כי הליך הפיטורים נעשה מתוקף הוראות הסכם השינוי הארגוני, בהסכמת נציגות העובדים ותוך קיום שימוע העומד בדרישות הדין".
- בפנייתו לבית המשפט הגבוה לצדק עתר בוגר לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי. בהכרעתו עמד בית המשפט העליון על חשיבותה של ביקורת שמבקש עובד בשירות הציבורי להשמיע בעניינים הנוגעים לעבודתו או למעבידו. עם זאת לא מצא להתערב בקביעות או במסקנות של בתי הדין ובמיוחד בקביעה העובדתית, כי בוגר לא פוטר בשל תלונה שהגיש, בשל חשיפת שחיתות כלשהי או בשל כך שעמדותיו המקצועיות לא תאמו את עמדותיה המקצועיות של הנהלת מקורות. כן קבע כי הסעד שאותו יש להעניק לעובד שפוטר מקום שנפלו פגמים בהליך הפיטורים – אכיפת יחסי עבודה או פיצויים –נתון ככלל לשיקול דעתו של בית הדין לעבודה כערכאה המקצועית שהוסמכה לפסוק בעניין, וכי לא נמצא טעם המצדיק סטייה מן הכלל במקרה של בוגר. טרם חתימה ציין בית המשפט העליון, כי העובדה שלא הונחה בפני בתי הדין או בפניו תשתית עובדתית מתאימה עליה ניתן לבסס סעד כספי חלופי רובצת כולה לפתחו של בוגר ושבעניין זה אין לו אלא להלין על עצמו. כן צוין כי מקובלת עליו טענת מקורות ולפיה "פתוחה הדרך בפני העותר לנקוט בהליך בקשה לפיצול סעדים בפני בית הדין על מנת לנסות ולהכשיר הגשת תביעה נוספת לסעד כספי בנדון".
השתלשלות ההליכים בבית הדין
- בחלוף קרוב לתשעה חודשים ממועד מתן פסק דינו של בית המשפט העליון, ביום 19.5.2009, הגיש בוגר לבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב את התביעה כנגד מקורות שבפנינו ובמסגרתה הוא עותר לפיצוי כספי בגין הפגמים שנפלו בהליך פיטוריו כפי שנקבעו בהליכים הקודמים (להלן: התביעה כנגד מקורות). על פי האמור בכתב התביעה הפגמים שנפלו בפיטוריו, מצדיקים לפסוק לזכותו פיצוי בגין הפרת הסכם קיבוצי והפרת חובת תום הלב בשיעור של 948,140 ₪, שהם ההפרש בין עלות פיטוריו במסלול פיצויי פיטורים לבין העלות שהייתה מקורות נושאת בה לו פיטרה עובד אחר במסלול של פנסיה מוקדמת. קרי, העלות שנחסכה ממקורות בפיטוריו. פיצוי ממוני בגובה 36 משכורות חודשיות בהפחתת דמי האבטלה שקיבל לאחר פיטוריו, בסך516,360 ₪; פיצוי לא ממוני בגין עגמת נפש ופגיעה בשם הטוב בסך 250,000 ₪.
- בחלוף יומיים ממועד הגשת התביעה כנגד מקורות בבית הדין האזורי, ביום 21.5.2009, הגיש בוגר לבית המשפט השלום בתל-אביב (ת"א 168326/09) תביעה כנגד גוטמן, לפסק דין הצהרתי ופיצויים בגין לשון הרע (להלן: תביעת לשון הרע).
--- סוף עמוד 7 ---