לצורך הדוגמא נניח, כי המערער מחזיק (באמצעות החברה המשפחתית, יונו סימול) במלוא הזכויות בתאגיד הזר.
א. התרחיש לפיו נערכו השומות נשוא הערעור
הנישום חב בישראל בסכום של 24.6 (32% ×82)
סך כל המס בארצות הברית ובישראל – 42.6 (24.6+18)
הנישום אינו מקבל זיכוי בגין המס שנוכה במקור בארצות הברית.
ב. התרחיש לפי שיטת המערער
הכנסת דיבידנד בידי הנישום – 100
המס בישראל בגין הכנסה מדיבידנד – 32.
זיכוי בגין המס שנוכה במקור בארצות הברית – 18
המס לתשלום בישראל – 14
סך כל המס בארצות הברית ובישראל – 32 (14+18)
ג. התרחיש לו היה המערער בוחר בהסדר ההשקפה לפי חוזר מס הכנסה 5/2004
הנישום חב בישראל בסכום של 50 (50%×100)
זיכוי בגין המס שנוכה במקור בארצות הברית – 18
המס לתשלום בישראל – 32
סך כל המס בארצות הברית ובישראל – 50 (32+18)
ד. התרחיש לו היה התאגיד הזר חייב במס כ"חברה" בארצות הברית
מס בארצות הברית על הכנסת התאגיד – 35 (35%×100)
ניכוי מס במקור (בארה"ב) בגין חלוקת דיבידנד – 16.25 (25%×65)
המס בישראל בגין הכנסה מדיבידנד לאחר זיכוי ישיר – 4.5 (65×32% - 16.25)
סך כל המס בארצות הברית ובישראל – 55.75 (35+16.25+4.5)
- כאן המקום לציין כי הסדר ההשקפה נועד להיטיב עם הנישום על ידי השוואת הסדר המס החל בישראל לזה החל במדינת המושב של התאגיד הזר. הנישום אינו חייב לבחור בהחלת ההסדר והדבר נתון לשיקול דעתו, לפי נסיבות המקרה המיוחד שלו. ראו לדוגמא, פער המס בין תרחיש ג' לעיל (לפי הסדר ההשקפה, סכום המס הכולל 50) לבין תרחיש א' לעיל (ללא הסדר ההשקפה, סכום המס הכולל 42.6).
מתן זיכוי בגין המס ששולם בארצות הברית חוטא לעקרון הטלת מס שולי על הכנסה מעסק
- לטענת המערער, יש לתת זיכוי בגין המס ששולם בארצות הברית כנגד המס המגיע בישראל על הכנסת דיבידנד באופן שחבות המס הכוללת תהא בפועל לפי שיעור המס החל בישראל על הכנסת דיבידנד – 32% (כולל מס על הכנסות גבוהות).
- טענת המערער משמעה מיסוי חד שלבי בישראל על הכנסה מעסק תוך שחיקת בסיס המס בישראל, ולכן אין לקבלה.
שיעור המס השולי המרבי בישראל על הכנסה מעסק של יחיד עמד בשנות המס נשוא הערעור על 50% (כולל מס על הכנסות גבוהות בשנת 2013).
שיעור מס זה אמור לחול בין אם המערער היה מפיק את ההכנסה העסקית כ"יחיד", בין אם היה מפיק אותה במסגרת "חברה" ובין אם היה מפיק אותה באמצעות ישות "שקופה", כגון שותפות או חברה משפחתית.