ד. לדידי, שתי הפרשנויות אינן משוללות ביסוס מכל וכל, ומכאן מגיעים אנו לשאלת נטל השכנוע. ערעור על פקיד השומה דינו כתובענה הבאה לפני ערכאה ראשונה, ועל כן נטל השכנוע רובץ על כתפי המערערות (רע"א 1436/90גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושרותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו(5) 101 (1992); ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ, [פורסם בנבו] פסקאות 33-20 (2014); ד' ביין "נטל השכנוע וחובת הראיה בדיני המסים (הרהורים בעקבות פסק-הדין של בית המשפט העליון בעניין ע"א 1436/90 ארד נ' מנהל מע"מ)" משפט וממשל ג' 277, 282 (תשנ"ה)). חוששני כי לא עלה בידי המערערות להראות שפרשנותן לחוזה מסתברת יותר מזו של פקיד השומה, בעיקר נוכח ה"הואיל" החמישי המעורר כאמור תמיהה, ומכאן מסקנתי כי אין להיעתר לערעורן; לצערי לא קיבלו המערערות את הצעתנו, שבאה על רקע השיח בינינו, לחצות את הסכום שבמחלוקת, תוך קניית סיכוי וסיכון.
ה. הדברים שונים ככל שמדובר בערעורו של גדעון, שכן כפי שהצביעו חבריי, נראה כי הסכום שהעביר משקף את דמי הארגון והטיפול שנגבו בהיותו חבר בקבוצת הרכישה, ומכאן – דומה, כדעת חברי השופט סולברג – כי ענייננו בהסכם שבוטל ואינו חייב במס.
ו. מוצא אני איפוא לצרף דעתי לדעתו של השופט סולברג מן הטעמים האמורים מעלה.
המשנה לנשיאה
אשר על כן, הוחלט ברוב דעות כאמור בחוות דעתו של השופט נ' סולברג, אליה הצטרף המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, לדחות את הערעור, כנגד דעת המיעוט של השופט י' עמית.
ניתן היום, י"א באדר התשע"ז (9.3.2017).
| המשנה לנשיאה | ש ו פ ט | ש ו פ ט |