כל עוד לא חתם המתישב זה או אחר על הסכם כאמור או כל זמן שקיימת צריכה כלשהי שבגינה- אין הסכם חתום בין הצורך לבין האגודה ותהא הסיבה לכך אשר תהא, יחשב
--- סוף עמוד 9 ---
המושב כאחראי לכל הקשור בצריכת המים הזו וכאילו חתם המושב במקום המתישב על הסכם המתישב בגין אותה צריכה".
...
"4ה. לשלם לאגודה כל תשלום המגיע או שיגיע לפי הסכם האגודה עם כל מתישב במושב לפי החלטות האגודה שתתקבלנה מעת לעת וזאת לפי דרישתה הראשונה של האגודה ולא יאוחר מאשר תוך 10 ימים מיום דרישה כנ"ל ... ".
"4י. בכפוף לאמור בהסכם המתישב ובמידה ולא שלמו מתיישבים או מתיישב כלשהו את המגיע ממנו או מהם במועד המצויים בהסכם המתיישב או אם צריכת המים הממשית במושב עלתה על סך כל הצריכה שנרשמה בחשבונות המתישבים- הכל לפי קביעות האגודה- לשלם לאגודה את כל ומלוא ההפרשים אם יהיו כאלה שבין כלל חשבונות האגודה המתייחסים לצריכת המים הכוללת הממשית במושב לבין החשבונות שנפרעו וסולקו על ידי המתישבים. המועדים, הדרישות והתנאים הקבועים בפסקה (ה) של סעיף זה דלעיל גם בקשר לדרישות והתשלומים לפי פסקה זו".
...
"4יב. כבטחון למילוי כל התחייבויות המושב- למסור לידי האגודה שטרי חוב שיהא בהם כדי לכסות 6 (שישה) חדשי צריכת מים ושרותים במושב כולו לפי סכומם הכולל של כלל חשבונות המתישבים והצרכנים המושב.
מוסכם בזה כי האגודה תהא רשאית להשתמש בשטרי חוב אלה ולגבותם להסכם בהתאם לרישומים בספריה אך ורק במקרה שהמושב פרש מהאגודה בטרם סילק את כל המגיע ממנו או ממתישביו".
(הדגשות לא במקור- מ.ה.).
יוצא אפוא שהנתבעת התחייבה לפי ההסכם הנ"ל לפרוע את מלוא החובות הכספיים בשל צריכת המים של חבריה, ככל שאלה לא נפרעו על ידם במישרין למימי הנגב, והתחייבות זו של הנתבעת הינה שרירה וקיימת, בין אם החיובים הכספיים נוצרו על ידי חברים וצרכנים שהתקשרו בהסכמים עם מימי הנגב, ובין אם לאו.
על פי מובנו הלשוני של ההסכם, והתכלית המעשית העומדת ביסודו, ככל שניתן להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים, התחייבותה האמורה של הנתבעת כלפי מימי הנגב, הינה בבחינת התחייבות סולידרית, והיא עומדת ביחד ולחוד, עם התחייבותם של החברים, לפירעונם של חובות אלה.
לעניין זה נקבע בדין כי "שניים שחייבים חיוב אחד, חזקה שהם חייבים יחד ולחוד" (סעיף 54 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג- 1973).
- למעלה מהצורך אציין כי החובה בפירעונם של החיובים הכספיים, שנוצרו בגין צריכת מים על ידי החברים, ובכללם המנוח, בין במסגרת פעילותם בענפי החקלאות השונים, ובין בשל צרכים אחרים, חלה בראש ובראשונה עליהם.
--- סוף עמוד 10 ---
- הלכה פסוקה היא כי יש מקום לערוך אבחנה ברורה בין הוצאות והפסדים שיש לשייכם לאגודה השיתופית, שאז לא ניתן לשייך אותם לחבריה, ולחייב אותם בפירעונם, מבלי שהתבקשה וניתנה הסכמתם הברורה לכך, לבין הוצאות והפסדים שניתן לשייך לחברי האגודה, למשל, ולצורך הדוגמא, בשל רכישות שבוצעו עבורם על ידי האגודה, או שירותים שונים שצרכו באמצעות האגודה, או מחמת אשראי שהאגודה העמידה להם, שאז ניתן, במקרה המתאים, לחייב אותם בפירעונם, באמצעות המוסדות המוסמכים של האגודה.
לעניין זה נקבע-