לדידי, עצם כך שדה-טיים העבירה את הכספים למיזם, וההסכמות שהיו בינה לבין המדען הראשי, ככל שהיו, אין בכך כדי לשלול את שווי ההשקעה, ואין בכך כדי לקבוע כי כספי המדען הראשי הינם בגדר "הלוואה". מה גם המקור ממנו מבטיחה החממה את המימון למיזם, אינו "מוריד" משווי ההשקעה.
סיכומו של פרק זה, השתכנעתי כי ההשקעה על-ידי חממה למיזם הינה בשווי של 2 מיליון ₪ במיזם, ועל-כן יש לראות בכספי המדען "השקעה", שהועברה למיזם באמצעות דה-טיים.
סוף דבר
- לאור האמור והמפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובע עמד בהתחייבותו כאמור בהסכם, וגייס משקיעים עבור המיזם.
בנסיבות העניין, בהתאם לראיות והעדויות שהובאו בפני, כפי שפורט לעיל, יש לחייב את נתבעת 1 ואת נתבעת 2 ביחד ולחוד עבור שיעור העמלה לה התחייבו כלפי התובע.
זאת ועוד, השתכנעתי כי שווי ההשקעה עמד על סך של 2 מיליון ₪, ומסכום זה יש לגזור את העמלה בשיעור של 5% בצירוף מע"מ. כלומר – העמלה הינה בסך של 100,000 ₪ בתוספת מע"מ. אולם, מששולם עד עתה סך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, אזי התובע זכאי ליתרת העמלה.
- אשר על כן, תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובע סך של 85,000 ₪ בצירוף מע"מ – קרי, 100,300 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
- בנוסף, תשלמנה הנתבעות ביחד ולחוד לתובע הוצאות משפט הכוללות את החזר האגרה בסכום של 5,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪.
- הסכומים ישולמו תוך 30 יום.
המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ה, 31 מאי 2015, בהעדר הצדדים.
נאוה ברוורמן