ד. סופר מדיק מתחייבת לרכישת מוצרים בערך של 500,000 יורו כערכם בשערי מפעל הובנר בשנת 2006.
ה. אם סופר מדיק לא יעמדו ביעד הרכישות של 500,000 יורו בשנת 2006, הרישיון יפקע ב- 30.6.07. אם יעמדו ביעד, הרישיון ימשיך להתקיים ללא הגבלת זמן.
במסגרת צו המניעה קבעתי, כי לא היתה כוונה להעניק לסופר מדיק זכויות להפיץ מוצרים לפי הבנתה ושיקול דעתה בישראל, ואכן מסקנה זו מתחייבת מהאמור במסמך נ/2 אשר הגביל את זכות השימוש ל 4 מוצרים בלבד (פרוט' מיום 7.12.10, עמ' 257).
- מנכ"ל הובנר לשעבר, מאן, שנחקר במסגרת הבקשה לצו מניעה, אישר בחקירתו כי חיבר את המסמך נ/2 ולא היתה בו כוונה למכור את הזכויות בסימן טננבלוט, אלא להעניק לסופר מדיק זכות שימוש בו בלבד, בכפוף לתנאים שפורטו במסמך עצמו. מר מאן העיד שוב בבית המשפט בשנת 2014 וסופר מדיק סומכים חלק ניכר מטענותיהם על עדותו. מאן שימש כמנכ"ל הובנר ממרץ 2005 עד מרץ 2007 מועד בו פוטר מעבודתו , אך הובנר המשיכה לשלם לו משכורת מלאה עד תום תקופת החוזה ב- 2008 שנחתם עמו.
את עיקר כובד המשקל ביקשה סופר מדיק לייחס לטענתו של מאן, כי הובנר העבירה לה את הזכויות בסימן המסחר טננבלוט. הובנר כופרת בדבריו של מאן וטוענת, כי מדובר בעובד בעייתי שפוטר, ובשל רצונו לנקום במעבידו, פעל כחותמת גומי לכל טענה מופרכת שהעלתה סופר מדיק ואף הציג גרסאות מרובות שאינן מתיישבות זו עם זו בכל נושא שעליו נשאל.
אין בידי לקבל את עדותו של מאן בשאלות הנוגעות לכוונת הצדדים במסמך נ/2 ואני קובעת כי היא אינה יכולה לסייע לסופר מדיק בענין זה.
- עיון במסמך נ/2 מעלה, על פי נוסחו, כי אין מדובר במכירה של הזכויות של הסימן טננבלוט, אלא בהענקת זכות שימוש בלבד, בכפוף לתנאים שנקבעו בו. השימוש במילים "allowed to use " מלמד, כי עסקינן בזכות שימוש ולא מעבר לכך. הדברים נלמדים גם מחילופי מסמכים נוספים בין הצדדים, בין היתר דואר אלקטרוני מתאריך 31.10.05 מלנגן לידיד (ת/109א'), אשר קדם למסמך נ/2, ומכתב בחתימתם של מאן ופלושינגר, מיום 24.7.06 (נ/3).
יצוין כי המכתב נ/3, מהווה 'רישיון המשך' לשימוש בסימן טננבלוט ובציור הנערה, כאשר במסמך זה נוסף מוצר נוסף שלא נזכר במכתב נ/2.
עוד נאמר באותו מסמך, כי הרישיון יפקע ביום 30.6.07, אם יעד המכירות בסך 500,000 יורו לשנת 2006 לא יושג.