סיכום ביניים
עיון במסמך המכונן נ/2 מלמד, כי הובנר העניקה לסופר מדיק רישיון שימוש בסימן טננבלוט בלבד, ולא בעלות בסימן, כפי שטענה סופר מדיק לאורך כל הדרך.
בכל המסמכים המתעדים את ההסכמה בין הצדדים לגבי הסימן טננבלוט, נעשה שימוש בביטוי 'זכות שימוש' allowed to use) ).
בתחילה היה מדובר בשני מוצרים בלבד, אח"כ נוספו עוד שניים (במוצג נ/2), לאחר מכן נוסף עוד מוצר (במוצג נ/3). סך הכל ניתנה לסופר מדיק זכות שימוש במותג טננבלוט לגבי 5 מוצרים בלבד.
המסמכים נ/2 ו-נ/3, המהווים מסמכי יסוד במאוחד וכל אחד בנפרד, מפרטים את ההסכמות שצוינו לעיל. מסמכים אלה נחתמו על ידי שני בעלי זכות החתימה דאז, מאן ופלורשינגר.
חסימת עדותו של מאן והיעדרו של פלורשינגר
- ב"כ סופר מדיק טענו בסיכומיהם, כי הובנר לא חסכה מאמצים במהלך ניהול המשפט, כדי לחבל בהליך המשפטי, להדיח את פלורשינגר ומר מאן ממתן עדות תוך 'סתימת פיות', והכל על מנת להסתיר מבית המשפט את טיבעה של מערכת היחסים בין הצדדים לפני פרוץ הסכסוך.
אכן, הובנר התרתה במאן כי עליו להימנע מלחשוף סודות מסחריים, אחרת יתבע לדין (נספח 59 לתצהיר סופר מדיק) ואף פנתה באמצעות מנהלה מר קלנק לממונה על מר פלורשינגר, במטה הגרמני של חברת האם בה הוא עובד (נספח 60 לתצהיר סופר מדיק).
כזכור, פלורשינגר לא שב להעיד בבית המשפט והסיבה לכך לא נודעה. לעומתו, מר מאן, אשר חזר להעיד בבית המשפט, השמיע את דבריו בניחותא ובאריכות יתרה ולא נראה היה כי התרשם ממאמציה של הובנר או ממכתבי ההתראה שנשלחו על ידה.
- עדותו של מאן היתה רצופה סתירות ותמיהות, ומרבית הדברים שהשמיע במסגרת הליך ההוכחות, עומדים בסתירה לראיות, ולכן לא ניתן לקבלם או ליתן להם משקל.
כך, למשל, ניסיונו של מאן להוסיף על האמור במסמכים נ/2 ו-נ/3, בטענה כי ניתנו אישורים נוספים בעל פה, המרחיבים את זכות השימוש בסימן טננבלוט גם למוצרם נוספים, מעבר לחמשת המוצרים שפורטו באותם מסמכים. מאן לא הבהיר מתי כך הוסכם ומדוע לא זכו הסכמות אלו לתיעוד בכתב, וגרסתו אינה מקובלת עלי.
אמנם לסופר מדיק ניתנה רשות לפתח מוצרים נוספים, שלא יוצרו על ידי הובנר או שיצורם הופסק, אולם לא הוכח לפני כי סופר מדיק הוסמכה לרשום את הסימן על שמה ולפתח את המוצרים הללו תחת הסימן טננבלוט. בכל מקרה, הדבר נוגד את הסכם הרישיון מיום 14.11.05 עליו חתום מאן עצמו (נ/2), ואין אישור מעבר לכך בחתימתו.