תקופת הרישיון
- הובנר טוענת בסיכומיה, כי אמנם לא צויין במסמך המכונן נ/2, כי הרישיון עמד לפקוע בכל מקרה עם סיום הסכם ההפצה, אך מסקנה זו מתחייבת מתנאי הרישיון, שהיו אמורים לחזק את שיתוף הפעולה בין הצדדים. מדובר בטענה הנוגדת את האמור במסמך עצמו, אשר בו נקבע, כי אם סופר מדיק תעמוד ביעד הרכישה בסך 500,000 יורו לשנת 2006, הרישיון ימשיך להתקיים לתקופה בלתי מוגבלת. אם לא די בכך, הרי הובנר המשיכה להעניק לסופר מדיק רישיונות גם לאחר מכן.
רישיון המשך נשלח בחתימת מאן ופלורשינגר (נ/3).
רישיון המשך נוסף נשלח לסופר מדיק ביום 19.6.07, הפעם בחתימת מרתה דרייר (נ/4) ובו נאמר:
"אנו שמחים להאריך את ההסכם בינינו הנוגע לזכות השימוש בסימן טננבלוט
לשנה נוספת וזאת למרות שיעד הרכישות בסך 500,000 יורו לא הושג".
- שלמה לוי טען בחקירתו, כי חשב שזכות השימוש בסימן הינה לזמן בלתי מוגבל ופירושה למעשה הוא בעלות בסימן, כלומר שהסימן הוא של סופר מדיק. גם ידיד טען כך בחקירתו והוסיף, כי הוסכם שיקבל את הבעלות בסימן ברגע שיגיע ליעד הרכישות (פרוט' מיום 25.6.15, עמ' 140-141).
אין חולק, כי למרות האמור במסמך נ/2 לפיו אם יושג יעד הרכישות בסך 500,000 יורו, זכות השימוש תימשך לתקופה בלתי מוגבלת של זמן, הצדדים דאגו להאריך את זכות השימוש וליתן לה 'לבוש' חוקי, הן במסמך נ/3 הנושא את חתימתם של מאן ופלורשינגר, והן במסמך נ/4 מיום 19.6.07 אשר בו מודיעה מרתה דרייר בשם הובנר, על הסכמתה להאריך את זכות השימוש בסימן לשנה נוספת.
בהמשך נשלח מכתב נוסף (נ/5) המאריך את זכות השימוש בסימן עד 30.6.08 ונושא את חתימתם של דוהמה ופלורשינגר, ו-נ/6 המאריך את זכות השימוש בסימן גם למקרה שהובנר תימכר או תיסגר, או הבעלות בה תעבור לצד ג' (בחתימת פלורשינגר).
- בסיכומי סופר מדיק וידיד נטען, כי הובנר מעולם לא עשתה שימוש בסימן טננבלוט בישראל, אלא היתה זו סופר מדיק שהצליחה 'עקב בצד אגודל' לשדרג בישראל את הסימן עד כדי כך שהפך לסימן מסחרי מוכר היטב בתחום תוספי המזון.
לדברי הנתבעים, מבחינת הציבור הישראלי נוצר קשר ברור בין מוצרי טננבלוט לסופר מדיק, שפעלה תחילה תחת רישיון מאת הובנר ולאחר מכן מכוח הסכם העברה בין הצדדים.
אין חולק כי הובנר, באמצעות מורשיה, נתנה לא אחת ביטוי לשביעות רצונה מפעילותה של סופר מדיק ומהצלחתה להחדיר את המוצרים הנושאים את סימני טננבלוט בישראל.