שאלת תקפותו של המכתב נ/6 נדונה כבר בהליכי הביניים. פלורשינגר החתום על המסמך, ניסה להתכחש לתוכנו בהליכי הביניים, וטען כי מכתבו חסר תוקף ואינו מחייב את הובנר, משום שהוא נושא רק חתימה אחת (של פלורשינגר) ולא היו לו סמכויות חתימה לבד בהובנר. לדבריו, גם החוק הגרמני מחייב חתימת שני בעלים כדי שיהיה למסמך תוקף, וידיד ידע שהמסמך חסר תוקף (פרוט' מיום 7.12.10, עמ' 160). בעדותו בבית המשפט במסגרת צו המניעה, אישר פלורשינגר כי לא היתה הסכמה לרישום סימן המסחר על שם סופר מדיק, ואמירתו נזכרת בהחלטתי מיום 7.12.10 (עמ' 264-265 לפרוט').
- בהחלטתי במסגרת צו המניעה התייחסתי לעובדה שפלורשינגר, אשר צירף את נ/6 לתצהירו וביקש לתת לו שם לבוש חוקי ומחייב, חזר בו מכל האמור לגבי מסמך זה במהלך חקירתו הנגדית בהליכי הביניים, וטען כי המסמך נעדר כל תוקף.
גב' מרתה דרייר, שהוזמנה כעדה מטעם הובנר, מסרה גרסה סותרת לזו של פלורשינגר. במסגרת עדותה בבית המשפט טענה דרייר, כי המסמך מחייב את הובנר, למרות שהוא נושא חתימה אחת בלבד, של פלורשינגר לבדו (פרוט' מיום 20.7.15 עמ' 120).
בין אם מדובר במסמך לא מחייב, כטענת פלורשינגר ובין אם לאו - אין ספק כי המסמך אינו מתיימר להעניק לסופר מדיק בעלות בסימן המסחר טננבלוט או זכות לרשום את הסימן בישראל על שמה.
הובנר ידעה על רישום הסימן טננבלוט על שם סופר מדיק בישראל
- סופר מדיק וידיד טוענים, כי הובנר ידעה ובזמן אמת, על הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר טננבלוט בישראל על שם סופר מדיק. בין היתר, לאור הצורך המסחרי של סופר מדיק להגן על השקעותיה בסימן, כמפיץ בלעדי של מוצרי טננבלוט בישראל, ובשל הוספת שמה של סופר מדיק על אריזות המוצרים.
להוכחת טענה זו מפנים הנתבעים לתצהיריהם של מאן, פלורשינגר וקפוטו, אשר לדבריהם מאשרים כי הובנר ידעה על הגשת הבקשה לרישום סימן המסחר טננבלוט בישראל, בזמן אמת.
המנכ"ל מאן, טען בעדותו כי סופר מדיק הודיעה לו על הבקשה לרישום סימן המסחר טננבלוט על שמה (פרוט' 4.11.14 עמ' 81). מר מאן לא ידע לומר מתי בדיוק הודיעה לו סופר מדיק על רישום הסימן.
העד קפוטו טען, כי מרתה דרייר הציגה בפניו מסמכים המלמדים כי הרישום על שם סופר מדיק בוצע (פרוטוקול מיום 26.2.14 עמ' 24), וטען כי דרייר הודיעה לו כי סופר מדיק היתה רשאית לעשות כן, אך לא ידע לומר מידיעה אישית אם היתה לסופר מדיק זכות לרשום את הסימן על שמה ומהו מקור הזכות.