- סבורני, כי אין בין ההודעה על רישום הסימן על שם סופר מדיק לבין הזכות לרשום את הסימן - ולא כלום, וכך גם אין ללמוד דברמהעובדה ששמה של סופר מדיק הוסף לאריזות המוצרים.
אכן, בשנת 2007 בוצע שינוי בעיצוב האריזות של המוצרים ששווקו בישראל, ובין היתר הוסף הלוגו של סופר מדיק כמפיצה של המוצרים, אך מקובלת עלי טענתה של הובנר, כי אין בהוספת שמו של מפיץ כדי להקנות לו זכויות בסימן המוצר הנמכר תחת השם טננבלוט.
פלורשינגר עצמו כתב להובנר, כי העובדה שסופר מדיק רשמה בישראל את המותג טננבלוט על שמה "היא חדשה לי", ושלא הושגה הסכמה בענין זה בין החברות. מדובר במכתב מיום 27.10.09 (נ/8ג') שנכתב בגרמנית (נ/9א') ותרגומו לעברית הוצג יחד עמה (נ/8ג').
הובנר היא זו שדרשה מפלורשינגר להבהיר את הנושא במכתב בחתימתו של קלאנק
מיום 14.10.09 (נ/8ב').
כזכור, פלורשינגר לא הופיע שוב בבית המשפט לאחר הדיון בצו המניעה. הרושם הבלתי אמין שהותירו בעיני דבריו, לא התפוגג, אך אפילו הוא מצא לנכון לומר במפורש, כי לא היתה הסכמה לרישום סימן המסחר על שם סופר מדיק.
- מקור זכותה הנטענת של סופר מדיק לרשום את הסימן על שמה, לא הוכח ולא הוצג. אין מחלוקת, כי סופר מדיק, אשר נדרשה לבטל את רישום הסימן על שמה ולהחזיר את הזכויות בו להובנר, נענתה לדרישה זו.
בהערת אגב אציין כי טעם רע מלווה את אמירותיה של הובנר, שלא נמנעה מלחלק 'ציונים' לעדי סופר מדיק בסיכומיה. אמירות כגון "קפוטו לא אמין, עובד זוטר ופטפטן", או "ציון ידיד שקרן ומניפולטור" וכן "ידיד פיראט סדרתי ותיק", הן אמירות שמקומן לא יכירן בסיכומים המוגשים לבית המשפט. יחד עם זאת, ניתן להבין את התרעומת שהביעה הובנר, כאשר נודע לה כי סופר מדיק רשמה את הסימן טננבלוט על שמה בישראל, ואת הפליאה כאשר ידיד טען כי הבעלות בסימן הועברה לסופר מדיק מכוח הסכמים בעל פה.
- ב"כ הובנר מאשר בסיכומיו, כי הובנר אמנם לא טרחה לרשום את הסימן טננבלוט בישראל על שמה, אך טוען כי אין הדבר מלמד כי הובנר הסכימה לרישום הסימן על שמה של סופר מדיק, או כי היא מושתקת מלטעון שפעולת הרישום נעשתה שלא כדין.
ב"כ הנתבעים הצניע בסיכומיו את העובדה הידועה, כי סופר מדיק הסכימה לבטל את הרישום שנעשה על שמה באופן חד צדדי ולהחזירו להובנר, למרות שידיד אישר בחקירתו הנגדית עובדה זו (פרוט' מ 25.6.15 עמ' 140-141). הדבר אף מתועד בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים (נספח 39 לתצהיר ידיד מיום 29.9.13). ידיד נשאל על הסכמה זו בבית המשפט, ולא סיפק הסבר מדוע הסכים להעביר את רישום הסימן בחזרה להובנר, למרות הטענה כי הבעלות בסימן הועברה לסופר מדיק (פרוט' 25.6.15 עמ' 140).