לעניין זה יפים דברי בית המשפט העליון בע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.2008):
"לעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. כאשר בפי בעל דין הסבר סביר ואמין לאי העדתו של עד מטעמו או לאי הגשת ראיה מצידו, ישמיט ההסבר את הבסיס מתחת לקיומה של החזקה שנוצרה לחובתו בשל אי הבאת הראיה (ראו ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990))"
- שלל הטענות שהעלו באי כוחה בסיכומיהם וההפניה החוזרת לעדותם של פלורשינגר ושל קפוטו, התומכים כביכול בגרסתה שלס ופר מדיק, אינן מועילות ואינן מהוות תחליף לצורך להוכיח הסכמה כאמור.
כך, למשל, טוען ב"כ סופר מדיק בסיכומיו, כי ניתן ללמוד על מופרכות טרונייתה של הובנר לגבי שימוש התובעת בסימן טננבלוט על גבי מוצרים שונים, ממכתבו של אלכסנדר ביפס, מיום 27.4.09. ממכתב זה עולה, לדבריו, כי הובנר ידעה, אישרה ונתנה לסופר מדיק יד חופשית לפנות לצדדים שלישיים, לצורך פיתוח מוצרים תחת הסימן טננבלוט, ואף ביקשה עם כניסתו של קלנק להתמודד ולהתחרות במחירים של אותם צדדים שלישיים (וולדר גרמניה, ודומקו שוויץ), בייצור המוצרים עבור סופר מדיק.
אינני מקבלת טענות אלה, משני טעמים פשוטים: ראשית, מר ביפס לא הוזמן כעד מטעם סופר מדיק ולא נחקר על תוכן מכתבו. שנית, במכתב זה, שכבר הוזכר קודם, מבקש ביפס לקבל פרטים ומידע על היקף המכירות של המוצרים שיוצרו על ידיד צדדים שלישיים, ואינו מציין כלל ועיקר כי מדובר בייצור שנעשה בהסכמתה ובידיעתה של הובנר. כל שנאמר במכתב הוא שהובנר מבינה שבכוונת סופר מדיק למכור את המוצרים על ידי צדדים שלישיים, וסופר מדיק מתבקשת לתת פרטים לגביהם.
- המסקנה המתבקשת היא, כי הובנר לא נתנה רשות לסופר מדיק לייצר מוצרים תחת הסימן טננבלוט, אלא הסכימה כי מוצרים שהפסיקה לייצר או לא הייתה מעוניינת לייצר, ייוצרו וישווקו תחת הסימן של סופר מדיק. הדברים הוסברו היטב על ידי מרתה דרייר (פרוט' מיום 20.6.15 עמ' 188-189, פרוט' מיום 8.11.15 עמ' 187). הדברים עולים בקנה אחד גם עם ההיגיון העסקי, לפיו סופר מדיק רשאית היתה לצאת לדרך עצמאית ולשווק מוצרים תחת שמה, אך לא היתה רשאית לעשות כן תחת הסימן טננבלוט, שלא היה בבעלותה. באמור לעיל לא היה כדי לפגוע בזכותה של סופר מדיק להפיץ ולשווק את חמשת המוצרים, שייצורם והפצתם הותרו לה במפורש. זו גם הסיבה שבמסגרת צו המניעה, ניתנה על ידי הוראה חד משמעית לסופר מדיק, להפסיק לייצר ולשווק את המוצרים המפרים ולאסוף מהמדפים את המוצרים שכבר הופצו. סופר מדיק טוענת כי הדבר גרם לקריסתה הכלכלי , אך אין לה להלין בענין זה אלא על עצמה.