סבורני כי הצדק בענין זה עם הובנר.
סופר מדיק לא הוכיחה את הרכישות בשנת 2009 , וסמכה בחישוביה רק על התחזית. תחזית רכישות אינה תחליף לרכישות בפועל. מעבר לכך, לא הוכח כי הוסכם בין הצדדים על מתן בונוס בכל שנה. רו"ח זילברשטיין ציין ובצדק בחוות דעתו, כי "במידה שבית המשפט יקבל את טענתה של סופר מדיק לזכאותה לקבלת הבונוס, אזי הסכום הוא כ- 0.3 מיליון ₪" (עמ' 26 לחווה"ד).
- מקובלת עלי טענתה של הובנר, כי העובדה שניתן לסופר מדיק מענק שיווק (בונוס) בשנת 2006, המתבסס על רכישות בשנת 2005, אינה מהווה תחליף להתחייבות מפורשת להמשיך ולעשות כן. במיוחד נכונים הדברים, לאור העובדה שסופר מדיק לא הוכיחה שניתנו לה בונוסים דומים גם בשנים שלאחר 2006, ולא הוכיחה כי כמות הרכישות בשנת 2009 הצדיקה מתן בונוס בשנה זו.
מלאי "מת" - סחורה "תקועה" במחסנים
- כפי שקבעתי בפסק הדין, לא הוכח שנמנעה מסופר מדיק אפשרות למכור את הסחורה שנותרה במחסניה (ככל שנותרה) גם לאחר ביטול ההסכם. בנוסף, סופר מדיק לא טרחה להוכיח בבית המשפט או בפני המומחה מטעם בית המשפט, כי הצטבר מלאי של מוצרים במחסניה, או מלאי עם חיי מדף קצרים.
- רו"ח זילברשטיין, המומחה מטעם ביהמ"ש, ביקש מהנהלת החשבונות של סופרמדיק אסמכתאות לקיומו של מלאי "מת" ולא קיבל. רו"ח זילברשטיין בחר להסתמך בחוות דעתו (בה קיבל את הדרישה), על הבהרה שקיבל מרו"ח ירון בן עוז, של סופרמדיק (עמ' 26 לחוות דעתו). בפתח חוות הדעת ציין "לא היה ביכולתי, כמובן, לבחון עובדתית האם במועד זה אכן פג תוקפו של המלאי... ואם כן, האם נובע הדבר ממחדלי הובנר או מסיבות אחרות" (עמ' 7 לחווה"ד).
הובנר מלינה כנגד דרך חישוב זו של המלאי ה"מת" והצדק עמה. בהיעדר אסמכתאות, לא ניתן להסתמך על "הבהרות" של גורמים שונים. גם אם קלנק כתב בשעתו לסופר מדיק, כי תיערך התחשבנות בסוף שנת 2009, הרי ספירת מלאי לא נעשתה וסופר מדיק לא דרשה לערוך את ההתחשבנות באותה עת.
- אין די בהצגת נתוני העלות של המוצרים, כדי להראות כי המוצרים אכן נרכשו ויתירה מכך – כי הצטבר מלאי חסר ערך במחסנים. למעשה, אין כל ראיה כי הוזמנו ונותרו מוצרים בשנת 2009, באופן שהצטבר מלאי בסך 819,000 ₪, כטענת סופר מדיק.
הטענה הנוספת, כי המלאי הצטבר בשל השמצות של סוכני אקו בלו, אינה יכולה להיות מופנית כלפי הובנר, ואינה מספיקה כדי לבסס את הדרישה לפיצוי בגינו, שלא הוכחה כנדרש.