אין חולק שמצב שלילת הזיקה לא התממש. הנאשמים טוענים להתממשות מצב הזיקה העתידית. המאשימה טוענת להתממשות מצב הזיקה המוסווית.
הראיות השופכות אור (מועט) על השלב הקדם חוזי מסתכמות בעדויות הנאשמים והודעותיהם בחקירה, עדויות עורכי הדין שהיו מעורבים בניסוח המסמכים בשלב הזה וכן טיוטות, תכתובות, הערות בכתב ומסמכי ההתקשרות.
השותפים חזרו שוב ושוב כמעין מנטרה על כך שההסכמה שהתגבשה ביניהם הייתה בדבר הזיקה העתידית של צ'רנוי למניות בזק. הם ביקשו מעורכי הדין שליוו את העסקה לגבש את ההסכמה במסמכי התקשרות שישקפו אותה ושיהלמו את הוראות הדין. השותפים קיימו מספר פגישות ושיחות שלא בנוכחות עורכי הדין. סוד שיחם זה אינו מתועד. אולם סוד השיח הזה כשהוא לעצמו
--- סוף עמוד 23 ---
נעדר כל משמעות. שכן השותפים נצרכו לסיוע עורכי דין כדי לקבע את ההסכמה במסמכי התקשרות. השאלה היא מה היה טיב ההנחיה שנתנו הלקוחות לעורכי הדין. האם הנחו אותם לקבוע בהסכמים את מצב הזיקה העתידית, או שמא הנחו אותם להסוות מצב של זיקה לאלתר במראית עין של זיקה עתידית?
השלב הקדם חוזי לווה, בראשיתו, בידי עו"ד נשיץ (ניסוח טיוטת המזכר הבסיסי והמזכר הבסיסי) ובהמשך בידי עו"ד קומיסר ועו"ד נשיץ שנעזר בעו"ד פויכטוונגר (ניסוח הסכם הברירה והסכם הנאמנות). שלושת עורכי הדין העידו באורח חד-חד ערכי שלא נתנו ידם למהלך שאינו תואם את הדין ושהמסמכים שנוסחו בידיהם נועדו לשקף את ההסכמה ואת התוכנית העסקית שהלקוחות הניחו לפניהם. עורכי הדין שללו בכל תוקף את מצב זיקה המוסווית ואישרו את עדויות השותפים בהקשר למצב הזיקה העתידית.
נתתי דעתי לכך ששלושת עורכי הדין עשויים להיות עדים מוטים. אחד מן השלושה (קומיסר) הוא נאשם במשפט. מיוחסת לו מודעות ואחריות למצב הזיקה המוסווית. השני (נשיץ) נחקר כחשוד בפרשה ויצא בעור שניו, לא מפני שלא היה לו חלק ונחלה בגיבוש מסמכי העסקה שנטענים לשקף זיקה מוסווית[31] . לשלישי (פויכטוונגר) אמנם אין מייחסים מודעות לרעיון הזיקה המוסווית אך כעובד של משרד נשיץ גם הוא נחשב ל"נוגע בדבר". אף על פי כן נראה לי שאין בסיס ראייתי מספיק כדי לקבוע שעורכי הדין נשיץ וקומיסר הונחו בידי הלקוחות לכסות על תוכנית עסקית בלתי חוקית באמצעות מסמכים שתכליתם ליצור מראית עין של התקשרות חוקית. מסקנתי מושתתת על שלושה טעמים.
ראשית, בהעדר ראיה הטופחת על פני עורכי הדין אין סיבה שלא להאמין לעדויותיהם[32]. המאשימה מבקשת להסיק מסקנות מסוימות מתוכן המסמכים השונים שנערכו בידי עורכי הדין. על משמעות המסמכים הללו אעמוד בפרק הבא. כעת אציין רק את המזכר שערך עו"ד נשיץ בעקבות או במהלך פגישתו עם זאבי במשרדי האחרון בחיפה ביום 5.10.99 (יום לפני הפגישה עם השותפים בסופיה). מזכר זה הוא רישום של עיקרי העסקה כפי שתוארה מפי זאבי. עסקה שבה צ'רנוי (באמצעות טראסט) יעמיד ערבות בסך 130-150 מ"ד לטובת זאבי (החברה הרוכשת את מניות בזק) תמורת אופציה לרכוש 40% מהמניות אם יושג היתר של משרד התקשורת או שזאבי ימכור את מניותיו. לצ'רנוי קנויה אפשרות לדרוש בתום 5 שנים את החזרת הערבות בצירוף פרמיה (ריבית) של 100 מ"ד [ת/1]. מתווה עסקה בסיסי זה הנחה את עורכי הדין מראשית עיצוב העסקה. על פני הדברים לא נראה במתווה דבר שאינו תקין והוא אינו משקף מגמת תרמית או הסתרה. המחשבה שבעלי העסקה עיצבו בסוד שיחם מבנה עסקה מסוים והנחו את עורכי דינם בדבר מתווה אחר אינה מעשית. שהרי השותפים לא היו יכולים לבטוח באפשרות המימוש של עסקה שהביטוי החוזי שלה שונה לחלוטין ממה שנמסר לעורכי הדין. המחשבה שהשותפים עיצבו בסוד שיחם מבנה עסקה מסוים, הציגו אותו