--- סוף עמוד 49 ---
ואכן גם עורכי-הדין שעסקו בהכנת ההסכמים, נשיץ, פויכטוונגר וקומיסר, העידו ברוח זה..
כל פעולה לפי ההסכם הזה הייתה טעונה, אם היה צריך היתר אז היה צריך היתר... אם זה כולל את הדיווידנדים ואם זה מימוש האופציה... וכל פעולה אחרת. [פויכוונגר, פ/1736];
...אם לא נקבל ההיתר, אפשר תמיד למכור את המניות למי שיש היתר, וזה מעיד בצורה ברורה שהכוונה הייתה לבצע את העיסקה בצורה הכי חוקית שאפשר. [נשיץ, פ/1140; וכן פ/1339-1340].
המשפט האחרון... גם הוא כפוף לכך שלטרסט יש היתר לקבלת המניות האלה... הפרשנות שלך היא שגויה והיא סוטה לא רק מלשון הסעיף הזה אלא מכל כוונת החוזה הזה, שאומר אתה הטרסט יכול לקבל מניות אך ורק אם יש לך היתר להחזיק בהן או אם לחברה הזאת אין יותר מניות בזק ואז לא צריך יותר היתר. זה הבסיס לכל העיסקה, לכל ההוראות כאן... אין אפשרות לאסקרו אייג'נט לתת מניות למי שאין לו היתר. ככה נכתב כאן וככה נכתב באסקרו אגרימנט, ולא נשיץ ולא אנוכי ולא שטרי העברת המניות, היו מאפשרים העברת המניות האלה למי שאין בידו היתר. [קומיסר, פ/7502-7503].
זה ועוד זה, לשטרי העברת המניות שהופקדו בידי הנאמנים, הוספה פיסקה של הצהרה של מקבל המניות, שהוא זכאי לרכוש ולהחזיק במניות בהתאם לכל דין, ובמיוחד לפי חוק וצו הבזק.
אשר למכתבו של עו"ד נשיץ לצ'רנוי [ת/37], מציינים הסניגורים שהמכתב קדם לחתימת הסכם האסקרו. ההסכם החתום מוכיח את הכוונה מעיקרה, שההסכמים ותהליך מימושם, יהיו כפופים לדרישות החוק וצו הבזק.
בעניין זה אינני נדרש, לפי שעה, לגזירת מסקנה או לקביעת ממצא. אלה שעתם תבוא כאשר אדון בטענה למרמה כלפי משרד התקשורת.
הסכמות המעידות על הבעלות והשליטה בהון העצמי- השקפת התביעה
ערובת המימון - מערבות בנקאית לפיקדון
בהסכם הברירה נטלה טנידה על עצמה, בתמורה לאופציה, מחויבות להמציא ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 150 מ"ד שתונפק בבנק מסחרי מערב אירופאי או אמריקאי מדרגה ראשונה ושתהיה בתוקף בכל תקופת האופציה. ערבות בנקאית זו נועדה להוות בסיס ל"ערובת המימון" [סעיף 4.1 – ת/55].
בהסכם האסקרו כלולה תניה שהחליפה את הערבות הבנקאית בהפקדה במזומן בחשבון שייפתח בבנק פיבי שוויץ. הסכום המופקד וכן ריבית ה- Libor[49] שהבנק שילם על הפיקדון שימשו כבטוחה לכתב הערובה ( (letter of credit שהנפיק בנק פיבי שוויץ לשם מימוש המחויבות לערובת מימון.