(עניין ואקנין, בפסקה 29)
היסוד העובדתי של העבירה כולל שני מרכיבים: א). השפעה על שער נייר הערך; ב). שימוש בדרכי תרמית להשגת תוצאה זו.
- בע"פ 8573/96 מרקדו נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) [פורסם בנבו] (להלן: עניין מרקדו) נקבע כי העבירה של השפעה בדרכי תרמית היא עבירה תוצאתית, הדורשת השפעה בפועל על תנודות השער של ניירות הערך. זאת, לאור לשונו של סעיף 54(א)(2) המשתמש במילה "השפיע", בשונה מהוראת סעיף 54(א)(1) לחוק המתייחסת למי ש"הניע או ניסה להניע".
הדרישה להוכחת השפעה בפועל על השער רוככה בע"פ 1027/94 זילברמן נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים), [פורסם בנבו], בו נאמר בהערת אגב כי די בקיומה של השפעה, גם אם אינה חריגה, ובלבד שאינה בבחינת זוטי דברים.
- על אף שקיימות דעות שונות בעניין דרישת ההשפעה בפועל, בתי המשפט פוסקים על פי ההלכה שנקבעה בעניין מרקדו מבלי להכריע במחלוקת. כך נקבע ע"י בית המשפט העליון בע"פ 99/14 מדינת ישראל נ' מליסרון בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) (להלן: עניין מליסרון), שניתן לאחרונה:
"כשלעצמי סבורני, וכאמור הדבר אינו נדרש להכרעה בענייננו, כי אף אם דרישת התוצאה הצטמצמה משמעותית כאמור בעניין זילברמן, ספק רב אם מבחינת מדיניות משפטית יש לה מקום. מטרתו של חוק ניירות ערך, מראשיתו, להעניק הגנה למשקיעים, בין אם אלה המשקיעים המתוחכמים, המשקיעים מתוך מידע, ובין אם הם משקיעים שאינם מתוחכמים, אשר אינם נעזרים במידע חיצוני (גושן, 594). אלה גם אלה זקוקים לדעת כי בבואם להשקיע, מחיר נייר הערך ישקף, במידת האפשר, את ערכו, ומבלי שנעשו מאמצים מלאכותיים לשנותו. שעה שודאות זו אינה בנמצא,
--- סוף עמוד 7 ---
נזקקים המשקיעים הרציניים להשקיע זמן וכסף בהשגת מידע רלבנטי כדי לודא כי הערכתם לגבי נייר הערך "נקיה", עד כמה שניתן, משיקולים לבר-שוקיים... מכאן, כי אף בהיעדר השפעה ישירה על תנודות נייר הערך לא ניתן, לטעמי, לומר כי לא נגרם נזק לשוק ההון ולציבור המשקיעים מעצם פעולה בדרכי תרמית במטרה להשפיע על שער נייר הערך, באופן שאינו מצדיק הרשעה בעבירה... עם זאת, חוששני כי לשונו המפורשת של סעיף 54(א)(2) אינה מאפשרת השמטה מוחלטת של יסוד התוצאה. כך, שכן כפי שצוין בעניין מרקדו, השימוש בפועל "השפיע" דורש קיומה של השפעה, והדברים ניכרים במיוחד בהשוואת לשונו של סעיף זה לסעיף 54(א)(1), אשר נוקט במינוח "הניע או ניסה להניע" (הדגשה הוספה – א"ר); מכאן עולה שהמחוקק ראה לנגד עיניו, בכל הנוגע לעבירת התרמית (לרבות הנעה ומניפולציה), אפשרות לכלול את הניסיון בגדרי יסודות העבירה; בנוגע לעבירת ההנעה בחר לכלול גם את המנסה, ואילו בעבירת המניפולציה – לא עשה כן. על כן, ללא שינוי חקיקתי מתאים, סבורני כי סעיף 54(א)(2) כולל בתוכו דרישת השפעה בפועל; אם כי כאמור בעניין זילברמן, "די בקיומה של השפעה, גם אם אינה חריגה ובלבד שאינה בבחינת זוטי דברים"; השפעה יש לדידי לפרש במונחים רחבים, גם של השפעה עקיפה, אשר תוכל לבוא לידי ביטוי ב"משיכה בחוטים"."