--- סוף עמוד 57 ---
כמוסכם, נאשם 2 אינו מכיר את טימור בן-יהודה ואין לו כל קשר לטימור בן-יהודה. נאשם 3, המודע לעשייתו של נאשם 2, שאל אותו לגבי התייחסותו, או ליתר דיוק, האם נאשם 1 מתרגש מקניות המניה הנדונות.
לאמור, משיחת שני הנאשמים מעמדו של נאשם 1 כמי שהינו "האיש הקובע" אינו בספק.
הנה כי כן, הנאשמים מדברים בשפה אחת ברורה, מוכוונת שער מניית מנופים בבורסה. הנאשמים מדברים ונשקף משיחתם מעורבותו ושליטתו של נאשם 1 בעשיית נאשם 2. נאשם 1, "בעל המאה" שהינו "בעל הדעה", מתווה ומנחה הנעשה על-ידו.
שיחה 3448 (ת/47(2))
- שיחה בין נאשמים 2 ו-3 משעה 17:18.
"נאשם 3: השאלה היא אם יהיה לו עוד.
נאשם 2: יהיה לו כמה שהוא רוצה. א.. אתה לא מבין שברגע שזה בת"א 100 לא צריך אותו יותר צביקה?
נאשם 3: כן.
נאשם 2: יבוא אליך, יבואו קונים שיודעים שזה נכנס למדד.
נאשם 3: כמה זמן עוד נשאר?
נאשם 2: יומיים, שני שלישי.
נאשם 3: חשוב.
נאשם 2: כן.
נאשם 3: הוא יודע?
נאשם 2: הוא יודע הכל".
לדברי נאשם 2 בבית-משפט, באותו זמן נדרש לעודד את נאשם 3: "...ואני אומר לו יהיה לו כמה שהוא רוצה, זה כמו המשפט הוא יקנה את כל ההנפקה חזרה" (עמ' 1114 שו' 7-6). נאשם 2 ציין בבית-המשפט כי לא בהכרח אמר את האמת לנאשם 3, אלא זו הייתה מהות השיחה.
התובע המלומד לא הרפה והפנה את נאשם 2 להמשך המשפט: "יהיה לו כמה שהוא רוצה", בו ציין בפני נאשם 3: "אתה לא מבין שברגע שזה בת"א 100 לא צריך אותו יותר צביקה?".
לאמור, שברגע שתובטח הכניסה למדד ת"א 100 אזי לא יהיה צורך בהבאת קונים נוספת.
נאשם 2 דחה דברים אלה והסביר כי כל הקונוטציה הייתה להרגיע את נאשם 3: "...אנחנו כל הדרך יודעים שצריכים להגיע קונים אמיתיים לגיטימיים, אנחנו לא מתעניינים ויודעים שהם יעשו טוב לנייר..." (עמ' 1114 שו' 25).
--- סוף עמוד 58 ---
לאמור, נאשם 2 הבהיר לנאשם 3, כי "הגורם המזרים", ה"מחלץ", אינו מוגבל באמצעים, ויזרים כספים על-פי צורך (לא איסוף מניות אלא הזרמת כסף).
ושוב, השיחות בין נאשמים 2 ו-3 באותו יום מעידים על מקומו הדומיננטי של נאשם 1 בניווט רכישת מניית מנופים על-ידי שני הנאשמים המתואמים בפעילותם במניה זו. לשאלת נאשם 3, ציין נאשם 2 במפורש כי נאשם 1 מודע לכל, נאשם 1: "הוא יודע הכל".
נאשם 1 שנשאל על-כך בבית-המשפט חזר ושנה כי לא ידע מה נאשם 2 קונה, בודאי לא ידע מה נאשם 3 עושה: "...בודאי שלא ידעתי את הדברים האלה, בטח לא בפרטי פרטים..." (עמ' 751 שו' 19).
- יושם אל לב, נאשם 2 הסביר באותה שיחה לנאשם 3 שלאחר כניסת המניה למדד: "...לא צריך אותו יותר צביקה".
משפט זה של נאשם 2 מתיישב ותומך קוממיות בעמדת המאשימה.