נאשמים 3 ו-4 - עבירת תרמית בניירות ערך
--- סוף עמוד 182 ---
קיומה של תכנית תרמיתית בין סוחרי פסגות לבין סוחרי דויטשה בנק
- בטרם אדון ברכיבי עבירת התרמית ביחס לנאשמים 3-4 אבחן את הטענות בדבר קיומה של תכנית תרמיתית בין סוחרי פסגות לבין סוחרי דויטשה בנק.
- המאשימה טוענת כי בין פסגות לבין דויטשה בנק היה תיאום ושיתוף פעולה בכל הנוגע לפעילות באג"ח 217, תוכנית כללית של מכירות משמעותיות במטרה להוריד את שער הנייר. היא מפנה לשיחות בין הנאשמים המוכיחות, לשיטתה, את מודעותם למכירות שמבצע הצד השני בהתאם לתכנית. בסיכומיה מציינת המאשימה כי היא איננה טוענת שהצדדים תאמו במדויק כל פעולה ופעולה או כי היו מעודכנים לגבי כל צעד של האחר, טענתה היא כי היתה להם תכנית תרמיתית להשפיע על שער האג"ח לצד אינטרסים עצמאיים של כל אחד מהגופים.
- הנאשמים מכחישים קיומה של תכנית תרמיתית בין פסגות לבין דויטשה בנק. טענתם היא כי מערכת היחסים בין הגופים היתה מערכת יחסים שגרתית של ברוקר-לקוח. עוד נטען כי היו לשני הגופים אינטרסים שונים ומנוגדים וכן כי בין הגופים היו פערי מידע משמעותיים - כך, דויטשה בנק לא ידע שפסגות פועלת כנוסטרו ומנגד פעילות דויטשה בנק ב-MTS לא היתה ידועה וגלויה בפני פסגות. הנאשמים מפנים אף הם לשיחות המוקלטות אך טוענים כי המסקנה הנלמדת מהן שונה מזו הנלמדת על ידי המאשימה שכן יש בהן ביטוי ברור להיעדר תכנית משותפת.
עוד טוענים הנאשמים כי המאשימה לא היתה עקבית בטענותיה בנוגע למועד התגבשות התוכנית התרמיתית לה היא טוענת וכי בסיכומיה חל ריכוך מסוים ביחס לעמדתה בכתב האישום.
ביצוע בצוותא בעבירות כלכליות
- סעיף 29(ב) לחוק העונשין קובע כדלהלן:
"המשתתפים בביצוע עבירה תוך עשיית מעשים לביצועה, הם מבצעים בצוותא, ואין נפקה מינה אם כל המעשים נעשו ביחד, או אם נעשו מקצתם בידי אחד ומקצתם בידי אחר".
- המאשימה הפנתה בסיכומיה לע"פ 5686/07 בסטיקאר נ' מדינת ישראל (17.2.2011), שם נידונה, בין היתר, שאלת טיב ההסכמה הנדרשת לגיבוש תוכנית משותפת. כך נקבע בפסקה 13 לפסק דינו של כב' השופטהנדל [ההדגשות שלי, ח.כ.]:
--- סוף עמוד 183 ---
"באשר לשאלה מה טיב ההסכמה הנדרשת לגיבוש תוכנית משותפת - הפסיקה לא עמדה על דרישות פורמאליות ביחס ל'חוזה' מסוג זה (...) ניתן להציג זאת באופן אחר. כל חוזה נבחן על פי הקשרו. כך יש להתייחס גם ל'חוזה' בין עבריינים לביצוע עבירות. הדרישה להסכמה לפעול כגוף אחד קיימת, אך יש לבחון אותה באופן שאינו מנותק מהמציאות. לכן, לא רק שלא נדרש כמובן חוזה כתוב. אלא ההסכמה עשויה להיות ספונטנית (...) המונח 'שותפות ספונטנית' דורש הבהרה. ייתכן מצב בו על אתר מחליטים צדדים להשתתף בביצוע עבירה. החלטה כזו עשויה להתרחש תוך כדי ביצוע מעשה. אמנם, יש להוכיח קיומה של הסכמה לשותפות בדמות מודעות. לדעתי, לא די במעשה משותף, אלא נדרשת מודעות שמלמדת על תוכנית משותפת. (...) קיומה של 'שותפות ספונטנית' מחייב בדיקה עובדתית קונקרטית, כפי שיובהר. בדיקה זו חיונית כדי לוודא ש'שותפות ספונטנית' לא תתפרש באופן גורף מדי, עד כדי הכנסת האחריות הסולידארית אשר בוטלה על פי סעיף 499(ב) לחוק העונשין דרך הרחבת המושג 'מבצע בצוותא' מעבר למידה המותרת (וראו והשוו מ' גור–אריה, "צדדים לעבירה – תיקון 39 לחוק העונשין במבחן הפסיקה", מגמות בפלילים עיונים בתורת האחריות הפלילית, בעמוד 83; ב' סנג'רו, פרשנות מרחיבה בפלילים?! עלי משפט ג' (2003), 165). המפתח הוא בחינת קיומה של תוכנית משותפת".