הנאשמים 3-4 טוענים בסיכומיהם כי אף אם ניתן למצוא במספר שיחות סתירה פנימית הרי שזו נובעת מכך שהסוחרים משתמשים בביטויים השונים באופן ספונטאני, תלוי סיטואציה, תלוי שיחה, תלוי מסחר.
מנגד, המאשימה טוענת כי יש לתת לשיחות את המשמעות העולה מהן, היא איננה חולקת על כך שקיימים מאפייני דיבור ייחודיים לשיחות בין סוחרים, אך המונחים עליהם הצביעה, כפי שיוצגו להלן, מכילים את משמעות הפעולה הפשוטה (לקנות או למכור).
בחקירותיהם הראשונות ברשות ניירות ערך אישרו הנאשמים את עמדות המאשימה, אך בחקירות המאוחרות יותר כבר ביקשו לחזור בהם מהפרשנות שנתנו בשלב ראשון לדברים.
כך למשל בחקירתו ברשות ניירות ערך הושמעה לויטנראוב שיחה בינו לבין אדרי מיום 3.9.2007 (ת/8יט), שיחה אשר תובא במלואה בהמשך, במסגרתה מציין אדרי: "בסדר גמור, עזוב אותך, סוף היום זה... אנחנו ניתן להם עוד מכה למטה". בחקירתו אישר וינטראוב את פרשנות המאשימה לשיחות, הוא השיב עת נשאל בדבר ביטוי זה: "אני יכול להבין שהוא אומר שהוא ינסה להוריד את השער" (ת/4א גיליון 16 ש' 14-16), בכך למעשה סתר את טענת הסלנג. לטענת המאשימה, המשמעות המוענקת על ידי וינטראוב במסגרת חקירתו היא המשמעות האמיתית, חזקה על אדם שהוא מכיר את שפתו היומיומית, אין לקבל את הסבריו של וינטראוב הסותרים פרשנות זו, כפי שנטענו בהמשך המשפט.
המאשימה מוסיפה שהנאשמים לא סיפקו גרסה קוהרנטית אחת המספקת משמעות חלופית הגיונית לנאמר בשיחות, לא הצליחו להסכים על משמעות ביטויים מסוימים, האם מדובר בהתייחסות לתוצאה של פעולה כגרסת אדרי (פ' 3.2.2015 עמ' 1189 ש' 9-18) או שמא תחליף למילים מסוימות כגרסת בן דוד. כאשר אין הסכמה על משמעות המילים, ברי כי אין מדובר בניב השגור בפי אנשי המקצוע, שכן גם המנוסים ביניהם אינם תמימי דעים ביחס למשמעות. בשונה מאדרי, בן דוד טען כי משמעות הביטויים הינה "לקנות" או "למכור", היינו משמעות מסוימת ולא דיבור תוצאתי.
--- סוף עמוד 25 ---
מקבל אני את טענת הנאשמים לפיה ניתן לייחס מאפיינים מסוימים וייחודיים לשיחות המתנהלות בין סוחרים וכי אכן ישנו "סלנג" השמור לשיחות מעין אלה, ודוק אינני מוצא לנכון להכריע בטענה ולקבלה באופן גורף ביחס לכלל השיחות אשר יפורטו להלן. יש לבחון כל שיחה לגופה, בהתאם לנסיבותיה, לתוכן הקונקרטי, למועדה ולצדדים לשיחה ולפרשה באופן ההגיוני ביותר כעולה מהנסיבות הספציפיות.