"ת. כי אתה בעצמך אומר לרועי שאם השער לא היה עולה ל 25 לא הייתם מעבירים את העסקה. זו הבעייה!
ת. וזאת לא בעייה.
ש. אז מבחינתך בכלל היה אפשר לא לעשות את העסקה.
ת. מבחינתי כן.
ש. בכלל לא היית לחוץ לעשות אותה?
ת. רציתי לעשות אותה אבל אם היא לא הייתה מתבצעת לא היה קורה כלום".
בהמשך החקירה ממש משנה אדרי את גרסתו וטוען כי העסקה "נכפתה" עליו (שם, ש' 23-26):
"ש. אתה עכשיו מתאר מצב נינוח - כאילו לא באמת רצית - שלא לומר היית לחוץ - לצמצם את האחזקה באג"ח הנ"ל.
ת. אני לא רציתי לעשות עסקה בנייר - עשית אותה כי נכפה עליי לבצע אותה, וועדת הנוסטרו בקשה ממני לצמצם".
בחקירתו הראשית ביקש אדרי להבהיר את הדברים וטען כי באותה עת דווקא צפה שהערך של הנייר ימשיך לעלות ולכן כדאי היה דווקא לרכוש אותו (פ' 8.2.2015 עמ' 1501 ש' 14-21):
--- סוף עמוד 231 ---
"ש: היית בניסיונות למכור את הפוזיציה. אז תסביר איך זה מתיישב. מצד אחד רוצים למכור את כל הפוזיציה, מצד שני אנחנו רואים שאתה אומר שהיא קנייה לדעתך, מבחינה כלכלית.
ת: אז רצינו למכור אותה ב-33 אגורות, עכשיו אנחנו מדברים על מחירים של 17, 18 אגורות. ב-33 אגורות, באותם ימים, הייתי מוכן למכור אותה. עכשיו, ב-17 אגורות, בימים האלו אני חושב שהיא קנייה.
ש: והצפי שלך קדימה לגבי הנייר הזה, לגבי מה יקרה לערך שלו?
ת: אני מאמין שהוא יעלה. בראייה של קדימה".
בהמשך נראה שהסתייג מעט מטענתו ביחס לרכישה של הנייר והעיד כי היחס שלו לנייר היה דואלי (פ' 8.2.2015 עמ' 1508 ש' 11-13):
"כן, היחס הדואלי שלי לנייר ערך הזה בתקופה ההיא מאוד ברור. אני חושב שהיא שווה את המחיר שהיא נסחרת בו כרגע. אני גם רוצה למכור, אני מבולבל עם הנייר הזה".
- בהמשך טען אדרי כי לא רצה לצמצם את הפוזיציה, הוא האמין שמחיר הנייר עשוי לעלות והאמין שהחברה תחזיר את החוב, והסביר שבמידה מסוימת עסקת המכירה נועדה לקבל "סיגנל" חיובי מהחברה לאמונה שלו בה ובתפקודה (פ' 12.2.2015 עמ' 1839 ש' 32 - עמ' 1840 ש' 2):
"מה שרציתי בעיקר זה סיגנל מהחברה, ולא להוריד. זה סכום לא מהותי עבורנו, זה סכום אפילו הייתי אומר פתטי, זה לא, בטח לא סכום שמשפיע על הפוזיציה שלנו".
בחקירתו הנגדית, עת ציינה המאשימה כי הוא רצה לצאת מהפוזיציה, אדרי השיב כי לא אולץ למכור את הפוזיציה, היינו אומר שכן היה לו רצון למכור את הנייר (פ'12.2.2015 עמ' 1841 ש' 14-17):