שי: לא משנה, אתה מוכר ב-40, אז אתה לא יכול להוריד אותו כי 40 זה הלימיט שלך, זה לא שאחרי זה תמכור לי (לא ברור..) שים ב-40, אני מוכר, אם לא 40, לא מוכר...".
בן דוד מסביר בסיכומיו כי ישנם שני סוגי פקודות אשר ניתן לקבל מלקוח - האחת, פקודה רגישה לכמות - בה ללקוח חשוב למכור/ לקנות כמות מסוימות גם אם יפסיד מעט בהיבט המחיר; והשניה, פקודה רגישה למחיר (order limit) - בה הלקוח מציב מחיר מסוים כגבול. במסגרת שיחה זו וינטראוב נותן הוראה רגישה למחיר - 99.40 מה שמסביר את הביטוי "אבל לא במטרה להוריד, אני באמת רוצה למכור". האמור מסביר גם את אמירתו של וינטראוב בנוגע לשיחה המוקדמת עם אדרי, כאשר בן דוד טוען כי מדובר בשיחת הבהרה בנוגע ל-limit
--- סוף עמוד 40 ---
במחיר - וינטראוב אומר לבן דוד שלא יחשוב שבגלל ציפיותיהם של אדרי ושלו שהשוק יירד אז הוא מבקש למכור "עם השוק" במגמת הירידה. אף נאשמים 3-4 טוענים בסיכומיהם ביחס להתבטאות: "אבל לא במטרה להוריד, אני באמת רוצה למכור" שהכוונה היא שהמכירה לא תגרום להורדת המחיר בבורסה, וינטראוב התכוון להנחות את בן דוד למכור באופן מתון.
כבר ציינתי לעיל כי אין מקום להכריע ב"טענת הסלנג", כמו גם בטענות אחרות ביחס לשיחות, באופן אפריורי וגורף, יש לבחון כל שיחה לגופה בהתאם להקשרה ולנסיבותיה ולנסות וליתן לאמור בה את הפרשנות הנכונה ואשר משקפת את כוונת הדוברים כהלכה. בכל הנוגע לטענה לשיחה זו מקבל אני את הפרשנות שמעניקים לה הנאשמים וכי וינטראוב מבקש מבן דוד למכור באופן מתון במסגרת ההיערכות למכרז ההחלף.
- להלן שיחה נוספת אשר התקיימה ביום 2.9.2007 בין אדרי לבין נבון, אשר תמלולה הוגש לבית המשפט כת/8ב:
"נבון: טוב אחי אני מבין שהחודש נעשה איזה משהו גדול בשוק.
אדרי: כן, כן, כן ענק, ענק אבל אמיתי.
נבון: באמת?
אדרי: כן
נבון: לא אבל מה שסער אמר וזה שניקח את כל החבילה?
אדרי: כן, כן, כן לא יודע אם כל החבילה, אמרתי לו כמה שהוא יצטרך.
(...)
נבון: לא, לא יודע, הבנתי דיברתם על מיליארד
אדרי: אם הוא רוצה יותר מזה, אפשר יותר.
נבון: כן?
אדרי: כן
נבון: לא, זאת אומרת מיליארד באיזה דיסקאונט טוב.
אדרי: אז הוא לא הבין אותי, תיקנתי אותו.
נבון: נו
אדרי: אמרתי לו מה לא יהיה, זה כמו הזה, אתה יודע, זה כמו הקטע של היציג, אתה יודע, אמרתי לו מה לא ייסגר יום שלישי.
נבון: נו
אדרי: מה לא יסחר יום שלישי ב-12 שם הוא יוכל לקחת כל כמות.