סער: אבל... ל... למה?... נו, תסביר לי למה אבל, אני רוצה לדעת את המחשבה שלך
דוד: כי, כי תשמע, לך מה שחשוב זה המחיר של מחר
(...)
דוד: המחיר של הסגירה של היום והמחיר של מחר. זה הדבר הכי חשוב בשבילך
סער: אני צריך למכור כל רמה, אני לא יכול...
דוד: כן, נכון, נכון, נכון, מסכים איתך, אבל בכל זאת. את הלחץ הגדול תשאיר. אני גם יש לי, א... (לא ברור)
(...)
סער: אז למה אתה לא מוכר
דוד: מחכה לאחרי ההנפקה".
לגישת המאשימה, פרט לגילוי הכוונה להשפיע על השער, שיחה זו מציגה כיצד הכוונה גרמה לנאשמים לשנות את אופן פעילותם שכן מנתוני המסחר עולה כי וינטראוב פעל בהתאם לעצתו של אדרי. עד לשיחה זו מכרו דויטשה בנק 50 מיליון ערך נקוב במשך כשעתיים וחצי של מסחר ואילו לאחר השיחה ועד להנפקה, במשך כשעה וחצי של מסחר הם מכרו 5 מיליון ערך נקוב בלבד. לאחר ההנפקה מתחילים פסגות ודויטשה בנק להזרים הוראות מכירה משמעותיות במחירים הולכים ויורדים ותוך פחות משעתיים מורידים את שער הנייר בכמעט אחוז.
אדרי טוען כי אמר לוינטראוב לא למכור כעת ולחכות לאחרי ההנפקה מכיוון שנכון יותר לוינטראוב למכור קרוב ככל הניתן למועד המכרז במטרה לצמצם את אי הוודאות, המלצתו נבעה מניהול הסיכון בפוזיציה לקראת מכרז ההחלף והערכה כי ההנפקה תסגור גבוה, וכך יוכל וינטראוב למכור במחירים גבוהים יותר (פ' 10.2.2015 עמ' 1740 ש' 8-18). כלומר, התנהלות אדרי נבעה משיקולים כלכליים. נאשמים 3-4 טוענים כי דווקא תגובותיו של וינטראוב שחוזר על כך כי עליו למכור בכל רמה מלמדות על כך שאין תיאום בין הצדדים כפי שניתן היה לחשוב לו אכן היתה קיימת תוכנית תרמיתית,אשר לכאורה אמורה היתה להיות בשיאה. בפועל, וינטראוב מביע תמיהה מבחירותיו של אדרי כל פעם.
מקובלת עלי עמדת הנאשמים ביחס לשיחה זו לפיה אף כאן מדובר בשיחת יעוץ בין ברוקר ללקוח, כאשר אף אם אדרי מייעץ לוינטראוב תוך שקילת שיקולים של השפעה על השער, הרי שעולה בבירור שתוכנית מרמתית בין השניים אין - וינטראוב מבקש להבין את עמדתו של אדרי ("אבל... ל... למה?... נו, תסביר לי למה אבל, אני רוצה לדעת את המחשבה שלך") ומוסיף שהוא צריך "למכור כל רמה".
--- סוף עמוד 44 ---
- באותו היום 3.9.2007, בשעה 13:04, התקיימה שיחה בין אדרי לבין נבון אשר תמלול שלה הוגש כת/8ה:
"דוד: איזה זבל... השוק הזה זה זבל
אהרון: זבל
דוד: צריך למוטט אותו, אנחנו נמוטט אותו היום אחי