(צוחקים)
--- סוף עמוד 49 ---
אדרי: אה? המסכנים האלה טפו עליכם איך אתם נראים, מסכנים, איזה היצעים על המסכים להרוג אותם ולרצוח אותם.
נבון: לבלות, תן לנו גם קצת זה... נו.
אדרי: מה אתה עושה? אתה בשורט גדול שמה נכון?
נבון: בסדר, אני רוצה עוד אבל.
אדרי: לא, אני... אני אומר לך, היעד שלי להיום הוא 98.3.
נבון: להיום 98.3?
אדרי: להיום
נבון: ומה עם מחר?".
לגישת המאשימה השימוש במונח "יעד" בשילוב עם האינטרס להוריד את השער של אג"ח 217 ועם פעילות המסחר בפועל, מעידים כי פעילות פסגות ודויטשה בנק נעשתה במטרה להשיג את היעד.
אדרי נתן לשיחה הסבר אחר וטען בחקירתו כי לא היתה לו כוונה להוריד את שער הנייר ל-98.3 וכי הוא רק האמין שהשער יגיע ל-98.3, (פ' 5.2.2015, עמ' 1397 ש' 9-26) [ההדגשות שלי, ח.כ.]:
"ש: (...) מה פירוש היעד שלי להיום הוא 98.3? (...)
ת: קודם כל לא רציתי להוריד אותו, אני לא מוריד, אני לא יכול להשפיע. אני גם לא רוצה להשפיע, זה לא שאלה, אין לי, אין לי תכניות כאלה. כשאני אומר היעד שלי הוא 98.3 אני מתכוון שאני מאמין שהוא יגיע למחיר 98.3.
(...)
ש: היעד שלי זה לא המטרה שלך?
ת: לא, היעד שלי זה, אני מאמין שלשם המחיר יגיע. במובן מסוים זה כמו שאנליסט אומר היעד שלי הוא מחיר 50 שקל, הוא מאמין שהמניה תגיע למחיר 50 שקל. לתת מחיר יעד, מה אתה מ, לאן אתה מאמין שהשוק יגיע".
הנאשמים 3-4 מפנים לשיחה זו כהוכחה לכך שלא היה תיאום בין פסגות לבין דויטשה. על אף שאדרי "חושף" את כוונותיו, דווקא נבון לא מוסר כל מידע לגבי המסחר של דויטשה ולא כפי שניתן היה לצפות משותף למסחר/ תוכנית. בשלב זה דויטשה היה בפוזיציית שורט קטנה מאוד בעקבות עסקת ליהמן ברדרס, בעוד שלאדרי הוא אומר שהוא בשורט גדול.
בהקשר זה ציינו הנאשמים 3-4 כי המאשימה מתעלמת כליל מאירוע משמעותי נוסף שהתרחש בשעה 13:19 - עסקת ליהמן ברדרס, במסגרתה רכש דויטשה בנק מליהמן 70 מיליון ע"נ אג"ח 217 בשער של 98.58. דויטשה בנק ביקש למכור את הנייר אך התברר כי גם הצד השני לעסקה ביקש למכור במחיר נמוך במיוחד ועל כן מצאו עצמם רוכשים נייר במקום למכור. קרי, יום לפני המכרז הצטמצמה פוזיציית השורט בה רצו להימצא כהכנה למכרז, כמעט כליל, לכן
--- סוף עמוד 50 ---
השתנתה התנהלותם והפכה לאגרסיבית יותר. ההתנהלות עליה הצביעה המאשימה כאגרסיבית נבעה מאירועים חיצוניים אשר נכפו על דויטשה ומוצדקת מטעמים כלכליים.
- הנאשמים 1-2 טוענים כי לא היתה תוכנית מרמתית וכתמיכה מציגים שיחה מיום 3.9.2007 בשעה 14:00 אשר סומנה נ/64, בין בן דוד לבין אדרי. לשיטתם שיחה זו מראה כיצד הם דנים בציפיותיהם - האם היה נכון למכור 217 אם לאו וכן מביעים חששם מהתנהגות השוק הבלתי יציבה ומכך שהשחרים עשויים לעלות בחזרה:
"שי בן דוד: השחרים חללים-חללים הם נופלים פה. אנחנו מפגרים, יכולנו למכור היום 904 ב- 107.2 ו-903 ב-, כל נייר זה 30, 40 מיליון. למה לא מכרנו?... איך זה יכול להתאושש בכלל, תגיד לי?