"ש. למה אף פעם לא ניסית להשפיע על השער או שלא ביקשת מאף אחד שישפיע על השער?
--- סוף עמוד 90 ---
ת. כי זה לא צורה שאני סוחר בה כי זה אסור. אני לא בעסקי השפעות על שערים, הגדרת התפקיד שלי מאוד ברורה.
(...)
ש. כלומר אתה לא מבצע עסקאות מתוך כוונה או גם מתוך כוונה להשפיע על השער וגם לא יודע כי אדרי עושה זאת?
ת. לגבי אני יודע בודאות שלא. לגביו אני לא יודע ברמת ודאות שאני יכול לומר את זה פה.
ש. והכניסה שלך לשורט ב217 עליה סיפרת קודם לא היתה מתוך כונה להשפיע על השער?
ת. ממש לא. ... ".
עולם המושגים של וינטראוב בחקירתו לא היה עולם המושגים המשפטי ומבחינתו לא היה כל הבדל בין שמחה בגין ירידת הנייר או עניין בירידת הנייר, ראו שם גיליון 12 ש' 28-31:
"ש. אני מנסה להבין, האם מרגע שהחלטת ללכת על המכרז היית מעוניין שהשער של 217 יירד?
ת. הייתי שמח אם יירד בודאי.
ש. אני לא שואל האם היית שמח אני שואל האם היית מעוניין שהוא יירד?
ת. ת. לפי דעתי זה אותו דבר".
סיכום - גרסאות הנאשמים ברשות ניירות ערך ובבית המשפט
- אדרי, כאמור, היה עקבי לאורך חקירתו תוך שהכחיש בעקביות פעילות במטרה להשפיע על שערי ניירות ערך. בן דוד לעומת זאת גילה חוסר עקביות בחקירתו תוך שהוא סותר עצמו לפרקים, כאשר במועד אחד משיב כי אכן היתה לו כוונה להשפיע על שערי ניירות ערך ואילו במועד אחר משיב על כך בשלילה.
אינני בא לפסול על הסף את טענתו של נאשם לפיה תשובותיו ברשות ניירות ערך נבעו מחוסר הבנה של השאלות. סבורני כי סוחר מנוסה, אשר איננו בקיא במונחי עולם המשפט, עשוי להתקשות לעיתים בהענקת המשמעות הנדרשת ולאיבחון בין המונחים "כוונה" להעלאת השער ו"רצון" שהשער יעלה. מצאתי לקבל טענה זו ביחס לוינטראוב (כפי שאפרט בהמשך) אך אין בידי לקבלה ביחס לבן דוד. כפי שציינתי לעיל, בן דוד השיב בחיוב בדבר כוונה להעלאת שער ניירות ערך גם שעה ששאלותיו של החוקר היו ברורות ובהירות ואף הדגיש בפניו: "לא שאני אומר שברור לך שזה מה שיקרה אלא שזה אחד הדברים שאתה חפץ שיקרו", לא עולה מהחקירה שהחוקר ניסה לשאול את הנחקר שאלות פתלתלות אשר יגרמו לו להשיב תשובות העולות בקנה אחד עם מטרת החקירה. מדובר בשאלות אשר חזרו על עצמן שוב ושוב, ואולם התשובה ביחס אליהן השתנתה. בן דוד אף הוסיף וציין את המסחר בשלב הנעילה ככזה שמשפיע על שער סוף יום ואף ענה בחיוב עת נשאל האם הוא מתרברב בפני אחרים על פעולות