בכפוף לאמור בסעיף זה, כל ההזמנות יסופקו ע"י החברה במהירות המתקבלת על הדעת, אולם החברה לא תהיה אחראית בעד איחורים ו/או הפסקה באספקת
--- סוף עמוד 35 ---
מוצרים הנובעים מאיזה סיבות שהן, פרט אם נגרמו כתוצאה מכוונה רעה של החברה."
- בניגוד לנטען ע"י בסט, הסדר הכתבת המחירים כשלעצמו אינו מקים את החזקה הקבועה בסעיף 2(ב)(1)בחוק ההגבלים העסקיים. סעיף 2(ב)(1) קובע כי יראו הסדר כהסדר כובל כאשר הכבילה נוגעת ל-"מחיר שיידרש, שיוצע או שישולם". בפסיקה נקבע כי על מנת שתנייה תהווה הסדר כובל במובן סעיף 2(ב)(1) בחוק ההגבלים העסקיים עליה להכתיב את המחיר לצרכן, בנבדל מהמחיר לצד הנכבל. לעניין זה ראו:פרשת עמוס, עמ' 359 - 360:
"במרבית ההתקשרויות המסחריות של מכר מוצרים או שירותים קובע היצרן, המוכר או נותן השירותים את המחיר בו יימכרו מוצריו. במקרה של מוצרי דלק, קיים מנגנון ברור ורב שנים של קביעת מחירים והנתבעת מוגבלת בשינויי המחירים כך שמצב התובע משופר יותר ממצב המתקשר בשוק חופשי לחלוטין. מכל מקום, אין לאמר שמדובר בתניה הנופלת לגדר החזקות החלוטות שבסע' 2(ב)."
וכן, פרשת נסאר, פס' 11:
"יודגש כי אין בהסכמי האספקה הבלעדית שבין התובע לנתבעת תנייה המסמיכה אותה לקבוע את המחיר שבו ימכרו מוצריה לצרכנים. אילו היתה הוראה כזו היא היתה בגדר כבילה הפסולה בזכות עצמה." (ההדגשה איננה במקור ב.א.)
השוו: פרשת פדל, פס' 5.ג.בב; ה"ע (י-ם) 469/98 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, פס' 104 (פורסם בנבו, 25.3.2001) (להלן: "פרשת דלק")).
- בנוסף, מקובלת עליי טענת סונול לפיה בסט לא הוכיח כי תניית הכתבת המחירים עונה להגדרת הסדר כובל בסעיף 2(א)לחוק ההגבלים העסקיים, וכי היא עלולה לפגוע בתחרות. בעניין ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ, פ"ד נט(6) 776, 867 (2005) (להלן: "פרשת בורוביץ") עמד בית המשפט העליון על יסוד ההגבלה שבהגדרת "הסדר כובל":
"הרכיב השלישי בהגדרת ההסדר הכובל הוא שמדובר בהסדר ש"לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו". יסוד זה של הגבלה עצמית נדרש כחלק מכל הסדר כובל בין שהמדובר בהסדר שלגביו חלות החזקות הקבועות בסעיף 22(ב) לחוק ההגבלים ובין שלאו (ראו פרשת טבעול [37], בעמ' 97). יש אפוא להבחין בין בחינת עצם קיומה של הגבלה לבין בחינת מידת הפגיעה של ההגבלה בתחרות (בחינה, שכפי שנראה בהמשך, איננה תמיד נדרשת). הגבלה שתיחשב כיוצרת הסדר כובל היא הגבלה המצמצמת את חופש הפעולה הנתון למי שמנהל את העסקים (ראו בורנובסקי [988], בעמ'132-131) בין שכתוצאה מההגבלה נאסר עליו לעשות דבר-מה(לדוגמה, לפנות לקהל מסוים של לקוחות) ובין שההגבלה מחייבת אותו לפעול רק באופן מסוים (לדוגמה, למכור את מוצריו רק במחיר מוסכם כלשהו). מלשון החוק עולה כי די בכך שאחד הצדדים להסדר יגביל את עצמו באופן האמור על-מנת שההסדר ייחשב להסדר כובל מבחינת כל השותפים לו." (ההדגשות אינן במקור – ב.א).