דילמה זו עלתה גם על שולחנם של פוסקי ההלכה במשפט העברי בדורות האחרונים, כאשר ההתפתחויות המואצות בזירה העסקית והכלכלית העלו בזו אחר זו שורה ארוכה של שאלות הלכתיות. אף כאן, הפער בין ארון הספרים היהודי ה"קלאסי" לבין המציאות הדינאמית נגלה לעין. פער זה חייב את הפוסקים, בשלב ראשון, להבין לעומק את המתרחש ב"שטח" הכלכלי, ובשלב שני - לבחון את מידת ישימותם של עקרונות המשפט העברי למציאות החדשה. תהליך זה הביא לפתרונות הלכתיים מגוונים, שאף הם התעדכנו והתפתחו במרוצת השנים. אביא לכך דוגמא אחת.
חכמי ישראל התחבטו בשאלה האם מחזיקי המניות בחברה נחשבים ל"בעלים". לשאלה זו יש השלכות רבות, למשל: האם ניתן להחזיק מניות בבנק שמלווה את כספו בריבית, מהי מידת האחריות האישית של מחזיקי המניות לחובות החברה ועוד. בהקשר זה כתב בראשית המאה ה-19 הרב משה שיק, מחכמי הונגריה, שבעלי המניות אינם בעלי החברה והשקעתם הכספית נחשבת להלוואה גרידא (שו"ת המהר"ם שיק, יורה דעה, סימן קנח). גישה שונה הציג הרב מנשה קליין, אשר סבר שבעלי המניות הם "שותפים בתנאים" בחברה כך שאחריותם היא מוגבלת (שו"ת משנה הלכות, חלק ו, סימן קעז). לעומתו, הרב משה פיינשטיין, מחשובי הפוסקים בארצות הברית במאה ה-20, כתב שבעלי השליטה בחברה נחשבים לבעלים גמורים (שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן ז). אפשרות אחרת העלה הרב יצחק יעקב וייס, ולפיה רק אלו שמחזיקים במניות עם זכויות הצבעה – נחשבים לבעלים (שו"ת מנחת יצחק, חלק ג, סימן א). והנה בעשור האחרון פסק הרבאשר וייס, מחכמי ירושלים, שחברה היא "בעלים על עצמה". צוין בהקשר זה ש"מאפייני הבעלות" בחברה חלוקים בין מוקדי כוח שונים – כגון בעלי המניות, ההנהלה והדירקטוריון. עמדה זו אף שואבת את כוחה מן המשפט המודרני, אשר גורס כי חברה בע"מ היא אישיות משפטית עצמאית (שו"ת מנחת אשר, חלק א, סימנים קה-קו).
בנקודה זו מצוי האתגר המשפטי: כיצד יש לראות אישיות משפטית עצמאית, שאיננה אדם, ומה הקשר בינה לבין אישיות משפטית עצמאית דומה אחרת. זאת לצד אימוץ מונחים מחיי המשפחה – אם, בת ונכדה, אשר רק ממחיש עד כמה מורכבת היא המלאכה.
| ש ו פ ט |
--- סוף עמוד 63 ---
הוחלט כאמור בפסק דינה של המשנָה לנשיא מ' נאור.
ניתן היום, א' באלול התשע"ד (27.8.2014).
| המשנָה לנשיא | ש ו פ ט | ש ו פ ט |