עסקים בעלי אופי דומה למוקדי הפעילות המקבילים בבתי מלון (מסעדות, דיסקוטקים וכו'). השוואה זו אולי עשויה ללמד על כך ששיטת קביעת המחירים על-ידי הפדרציה אינה שיטה עקבית ואינה מבוססת על מדיניות מחירים שיטתית וסדורה. אולם, בכך בלבד אין כדי לבסס את הטענה כי מחיריה של הפדרציה אינם הוגנים.
- על רקע זה, עולה השאלה על מי מוטל נטל ההוכחה להראות שמחירי הפדרציה סבירים, ואין בהם משום ניצול לרעה של מעמדה בשוק. לכאורה, נטל ההוכחה בדבר ניצול לרעה של המעמד המונופוליסטי מוטל על מי שטוען לניצול כזה. אלא שבמקרה שלפנינו הפדרציה היא אשר מבקשת לאשר את ההסדר הכובל, ועליה הנטל להראות שההסדר מטיב עם הציבור. משמדובר בהסדר כובל המקים גוף מונופוליסטי אשר כרוך גם בתיאום מחירים, ובהינתן קיומו של חשש ממשי לגביית מחירים מונופוליסטיים, מתבקש היה שמבקש האישור יראה שלחשש זה אין יסוד וכי המחירים הנגבים על-ידי תאגיד הניהול המשותף הם מחירים הוגנים שאינם מנצלים כוח שוק. שיקולים אלה יפים בעיקר לגבי הפדרציה הישראלית, שהיא בעלת מונופולין. עם זאת, גם הפי"ל לא הוכיחה שהמחירים הנגבים על ידה עבור רישיון השמיכה הם מחירים סבירים.
- משסבירות המחירים לא הוכחה, עולה השאלה האם ניתן לאשר את ההסדר הכובל, במיוחד זה של הפדרציה הישראלית, חרף החשש שלא הופג, בדבר ניצול כוח שוק על-ידי גביית מחירים מונופוליסטיים לא הוגנים. הואיל וטובת הציבור היא שעומדת לדיון ומחייבת הכרעה, שקלנו גם את האפשרות, שחרף כישלונה של הפדרציה להוכיח את סבירות מחיריה, בית הדין ימנה מיוזמתו מומחה אשר יבחן את סבירותם של מחירי הפדרציה.
- לאחר התלבטות, הגענו לכלל מסקנה שאין מקום לכך שבית הדין יבחן מיוזמתו במסגרת ההליך הנוכחי את סבירות מחיריה של הפדרציה. לדעתנו, אי הוכחת סבירות מחיר הרישיון, אף אינה צריכה, כשלעצמה, להביא לדחיית הבקשה. מסקנה זו מושתת על מספר טעמים:
ראשית, הגענו לכלל מסקנה, שמבחינה מעשית, אין בידנו לבחון את כל מאות התעריפים שנקבעו על-ידי הפדרציה במחירון. קביעה כזאת מחייבת בחינה מקיפה ומורכבת של מאות עסקים ומאפייניהם, ובידי בית הדין אין אפשרות מעשית לבצעה. לאור מורכבות הבדיקה והעובדה שמדובר בנושא שהוא במידה רבה נושא חדש למערכת המשפט בישראל, מקובלת עלינו דעתו של הממונה, כי ראוי שנושא גובה התמלוגים הראוי יתפתח בפסיקת בתי המשפט באופן הדרגתי ממקרה למקרה, ולא יקבע מראש על-ידי בית הדין.